תום אלסברג תבע את חברת אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שמצלמתו נגנבה. בחודש אוגוסט אשתקד שב אלסברג ארצה מחופשה בוורשה בטיסה של אל על במטוס של חברת התעופה הפולנית "lot" במסגרת הסכם "קוד שייר". בעת הבידוק בנמל התעופה בוורשה, אסר עליו פקיד של חברת "לוט" להכניס מצלמה למטוס והורה להעבירה למזוודה. בתגובה הצהיר בפניו אלסברג שהדבר באחריות חברת התעופה. כשקיבל את המזוודה בנמל התעופה בן-גוריון הבחין שהמצלמה הדיגיטאלית וכרטיס הזיכרון נגנבו. הוא ביקש פיצוי הכולל את שווי המצלמה ועוגמת נפש.
בכתב ההגנה טענה אל על שאין יריבות בינה לבין התובע ועליו לפנות בתלונה לחברת התעופה הפולנית "לוט". כמו כן שאחריותה מוגבלת לסכום המתקבל מהכפלת משקל המצלמה (בקילוגרמים) ב-115 שקל וזאת בהתאם לחוק התובלה האווירית שהחיל בארץ את אמנת ורשה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר דחה השופט מוריס בן עטר את טענות ההגנה של אל על וחייב אותה לשלם לתובע 3,597 שקל. "הטיסה שהוזמנה הייתה של הנתבעת ובכרטיס הטיסה שהוציאה הנתבעת רשום סימונה במשבצת המוביל. התקשרות החוזית של התובע הייתה עם הנתבעת ולא נוצרה התקשרות חוזית בינו לבין חברת "לוט". מבחינתו של התובע, חברת "לוט" לא היתה אלא שלוח של הנתבעת, ולפיכך לא רק שקיימת יריבות בין התובע לנתבעת אלא שבתור שולחה של חברת "לוט" אף נושאת הנתבעת באחריות למעשיה ומחדליה".
השופט התייחס לכך שאמנת ורשה בנוסחה המתוקן לפי פרוטוקול האג, קבעה שני סייגים להגבלת אחריותו של המוביל לכבודה והסייג שנקבע בסעיף 22 (2) (a) רלוונטי לתביעה. "התובע התעקש בפני פקיד הבידוק של חברת "לוט" שמדובר בפריט יקר וכי הוא מעביר אותו למזוודה על אחריות חברת התעופה. דבר זה מהווה הצהרה מיוחדת על עניינו של התובע בהגעת המצלמה ליעדה. הצורך בתשלום נוסף נוכח ביטול האחריות המוגבלת ביחס לפריט, שבקשר אליו נמסרה ההצהרה, מתעורר רק אם באה דרישה לתשלום כאמור, ובמקרה דנן לא הועלתה דרישה כזו".
השופט הוסיף שפקיד הבידוק היה חייב להודיע לתובע על זכותו למסור הצהרה מיוחדת בעניין הטובין בצירוף תשלום או לא שתביא לביטול הגבלת האחריות. "אי הקיום החובה כאמור מהווה רשלנות שבגינה על הנתבעת לפצות את התובע על הנזק שנגרם לו עקב גניבת המצלמה. אני מוצא כי הרשלנות האמורה אינה נכללת בגדר הגבלת האחריות לפי אמנת ורשה".