ענת ומשה שמיד תבעו את חברת אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה בסכום של 4,200 שקל לאחר שטיסתם לאיטליה בוטלה בעוד הם ממתינים לה, בנתב"ג, שעות רבות בקוצר רוח.
טיסה 385 לרומא היתה אמורה לצאת מנתב"ג ביום 30/11/06 בשעה 06:05 בבוקר כשיום קודם לכן, פרצה שביתה כללית במשק שבעטיה נסגר שדה התעופה עד למחרת בשעה 07:00 בבוקר. כשהזוג שמיד התייצב לטיסה, צוין על המסכים שהטיסה תצא בשעה 10:00 ובהמשך הטיסה נדחתה שוב ושוב עד שבשעה 18:40 אל הודיעה, טלפונית, שהטיסה בוטלה. לדברי הזוג, התנהגות אל על גבלה בזלזול והסבה נזקים ממוניים ועוגמת נפש. אף אחד לא טרח לעדכן אותו במשך כל שעות המתנה מה קורה ואם הם יכולים לשוב לביתם. "לאחר שהפקדנו את הכבודה נאלצנו להמתין זמן ארוך על-מנת לקבלה בחזרה ויצאנו משדה התעופה בשעה 20:00 ולשוב למחרת לטיסה בשעה 06:00 בבוקר". הזוג "פספס" יום כנס ברומא והתלאות שעבר בנתב"ג גבלו במפח נפש. לטענתו, אל על הפרה חוזה ומחויבת במתן פיצוי.
בכתב ההגנה טענה אל על שהשביתה במשק, גרמה לביטול 50 טיסות ולא ניתן היה להטיס את הזוג במועד. לדבריה, נערכה להטיסם תוך 24 שעות משעת הטיסה המקורית ועשתה ככל שביכולתה להטיס את כל הנוסעים שטיסתם בוטלה. "אנו פטורים מחבות כלשהי מכוח הדין כאמור באמנת ורשה שמדינת ישראל היא צד לה". אל על ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות.
בפסק דין שניתן לפני שבועיים וחצי, הדגישה השופטת אסתר נחליאלי-חיאט, שהתובעים לא התמקדו באיחור הטיסה אלא בהתנהלותה הקלוקלת של אל על מרגע שידעה על השביתה, עובר למועד הטיסה ועד להטסתם למחרת. "התובעים תארו את מסכת התלאות שעברו, שהייה במשך שעות ארוכות בנמל התעופה מבלי שאיש מנציגי הנתבעת טרח ליידע אותם או לשחרר אותם לביתם עד למועד טיסה חלופי, וגם כשכבר הוחלט על ביטול הטיסה ודחייתה למועד שלמחרת בבוקר, לא טרח איש מנציגי הנתבעת לעזור לתובעים לקבל את הכבודה בחזרה בזמן סביר, כדי שיוכלו לצאת מנמל התעופה חזרה לביתם על-מנת לנוח מתלאות היום המתיש שעבר עליהם".
לדברי השופטת, אל על לא הוכיחה שנקטה בכל האמצעים למנוע את הנזק שנגרם לתובעים והיא אינה פטורה מאחריות כאמור בסעיף 20 (א) לאמנת ורשה. "לא הובהר מדוע לא הוטסו התובעים באותו יום לאחר שהשביתה הסתיימה עוד בשעות הבוקר". אל על חויבה לשלם לתובעים 2,350 שקל.