בית המשפט השלום בתל אביב דחה (יום ג', 09.10.07) בקשה לבטל כתב אישום מטעמי הגנה מן הצדק נגד ארבעה מנהלי חברת מל"ם, בהם בעל האחזקות גד זאבי. השופטת קבעה כי יש צורך לרדת לחקר האמת בפרשה.
הארבעה הואשמו על-ידי רשות ניירות ערך בהצגת מצג כוזב לכאורה של מניות מל"ם כ"מניות בלתי נגועות בעניין אישי", זאת בשעה שהמניות שועבדו על-ידי גד זאבי לבנק הבינלאומי הראשון. המטרה היתה להשיג רוב לאישור שכרו בשיעור 10 אלפים דולרים של גד זאבי.
בכתב האישום נטען, כי הארבעה: גד זאבי, גלעד רבינוביץ, יובל אקר ואסף טיבר, הציגו לכאורה "מצגים כוזבים, בעל-פה, בהתנהגות ובכתב כלפי ציבור בעלי המניות משתתפי ההצבעה, כלפי מוסדות חברת מלם, וכלפי רשות ניירות ערך, שכן, ספירה אמיתית של קולות המצביעים הייתה מביאה למסקנה כי שיעור התומכים בעסקה לא הגיע לשליש הנדרש בחוק. התוצאה היא שאישור האסיפה הכללית לעסקה [אישור השכר, ר.א.] הושג בדרכי מרמה ובטענות כזב".
באי-כוחם של הארבעה, עו"ד נגב, עו"ד ניב סבג, עו"ד אדרת, עו"ד אשכנזי עו"ד גנות ועו"ד הראל, ובאי-כוחה של חברת מל"מ מערכות עוה"ד גרוסמן ובלקין, טענו כי בהעמדתם לדין פעלה רשות ניירות ערך "באופן בלתי שוויוני כלפי הנאשמים, כשהעמידה אותם לדין, בגין סיווג כוזב של המניות המשועבדות, בעוד שבמקרים אחרים, דומים, לא פתחה בחקירה ולא העמידה לדין פלילי".
בין היתר הצביעו על "בעייתיות סיווגן של מניות כבעלות או נטולות ענין אישי". לטענתם, "בדומה למקרים אחרים שפורטו, ראוי היה לרשות ניירות הערך לפעול בעניין במישור האזרחי, ולהפעיל מנגנונים מתחום דיני החברות. במילים אחרות: ראוי היה שתקבל הרשות את עמדת מלם, ולכל היותר תכריז על ההחלטה כבטלה, כפי שנהגה במקרים אחרים דומים, ותימנע מהליך פלילי נגד כל הנאשמים".
עוד טענו כי היה פער בין טיפול הרשות בתוצאת הצבעה המדוברת להצבעה נוספת לאחר מכן, שגם בה אושר סיווגן של המניות המשועבדות כ"בלתי נגועות בעניין אישי". במקרה זה טענו באי-כוחם של הנאשמים, "הרשות הסתפקה בסנקציה אזרחית".
כאמור השופטת דניאלה שריזלי החליטה לדחות את הבקשה לביטול כתב אישום אך הוסיפה כי הפער העולה מטיפולה של הרשות, "מקשה לראות במהלכיה של הרשות מהלכים ראויים וצודקים".
לדבריה, "בבדיקת תוצאות ההצבעה והדיווח התעלמו הרשות והמאשימה מסימני השאלה ומהפרובלמטיקה ביחס לזכויות ההצבעה המלוות את המניות הספציפיות; מה שמעלה חשש לאי-שוויוניות בבדיקת מקרה זה לעומת האחרים". היא הדגישה כי על החלטתה של הרשות להסתפק בסנקציה אזרחית במקרה השני "לא ניתן הסבר מניח את הדעת".
"טענות באי-כוח הנאשמים הן טענות כבדות משקל. מהלכים שונים שנתגלו אצל הרשות, עוררו תחושה של אכיפה בלתי-שוויונית. ראוי שמקבלי ההחלטות הנוגעים בעניין יתנו דעתם לסוגיות שהעליתי ולמהלכים המטרידים עליהם הצבעתי", כתבה השופטת.
מאידך, הוסיפה, לאור הטענות והעובדות בכתב האישום לפיהם "מהלכים אחדים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום, עשויים היו לעורר סימני שאלה באורח המצדיק ירידה לחקר האמת... יקשה עליי לומר שבהחליטה לפתוח בחקירה נהגה הרשות באכיפה שלוחת רסן, שהונעה מתוך מניע זדוני פסול, או, שביקשה להשיג מטרה פסולה. נוכח ממצאי החקירה - יקשה גם לומר שפסולים לחלוטין היו מניעיה של המאשימה. לא מן הנמנע, אפוא, שההחלטה להעמיד את הנאשמים לדין, התקבלה על-ידי המאשימה מתוך אמונה תמה כי היא מצייתת לאינטרס הציבור המורה לרדת לחקר האמת, ולמצות את ההליך הפלילי נגד מי שפגע בערכים שהם מוגנים בחוק ניירות ערך".
השיקולים להעמיד את הארבעה לדין "אינם מגיעים כדי אכיפה בררנית פסולה", כתבה השופטת, ודחתה את הבקשה "לביטול כתב האישום מחמת אכיפה בררנית פסולה".
האם ביבי יודח? 
