הדוח החלקי כמוהו כדוח הסופי

ועדת וינוגרד אומרת (יום ד', 14.11.07) כי הדוח הסופי שתפרסם יהיה זהה במסקנותיו לדוח הביניים שפרסמה באשר לאחריותם האישית של ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ והרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ.

הדברים נאמרו בדיון שהתקיים בבג"צ בעתירת הסניגוריה הצבאית אשר ביקשה עם התנועה לאיכות השלטון לחייב את ועדת וינוגרד לשלוח מכתבי אזהרה לקציני הצבא שייפגעו ממסקנותיה.

בא כוחה של ועדת וינוגרד אמר בדיון כי לשלושת הבכירים - אולמרט, פרץ וחלוץ הייתה הזדמנות לטעון את טיעוניהם בפני הוועדה, אך גם לאחר פרסום הדוח החלקי הם לא עתרו בעניינו. עוד אמר כי על אף שהדוח הסופי יצביע על אחריות אישית של אולמרט, פרץ וחלוץ הוא יהיה כללי ומערכתי ולא יהיו בו כל מסקנות אישיות.

לדבריו, מסקנות כלליות גם אינן מחייבות על-פי החוק שליחת מכתבי אזהרה קודם לפרסומן. "באופן אישי-ישיר אף אחד לא ייפגע מהדוח הסופי", ציין.

"החטא הקדמון בהקמת ועדה על-ידי הנחקר הראשי"

תגובות נזעמות נשמעו מימין ומשמאל לדברי בא כוחה של ועדת וינוגרד.

חברת הכנסת זהבה גלאון (מרצ) אמרה כי מה שציפינו אכן קרה וכי הסוף היה ידוע מראש. "החטא הקדמון היה בהקמת ועדת בדיקה ממשלתית שבה הנחקר הראשי בפרשה מינה את חוקריו. חבל שאנשים מכובדים נתנו יד לטיוח מה שארע במלחמה ובחרו שלא להסיק מסקנות אישיות ולהוציא צו גירוש", אמרה.

מנכ"ל הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, נחי אייל, אומר כי הנפגעים האמיתיים מהדוח המסתמן הוא הציבור בישראל והמשפחות השכולות שהאמינו שהוועדה תמצה את הדין עם האחראים לכשל אך התבדו.

"ועדת וינוגרד מאבדת את אמון הציבור שכן היא מסרבת לסיים את שהחלה בדוח הביניים שהורה כי ראש הממשלה הוביל את המלחמה ברשלנות", דברי אייל.

"הסניגוריה הצבאית מחבלת בעבודת הוועדה"

בתגובה מוקדמת של ועדת וינוגרד לבג"צ בעתירת הסניגוריה הצבאית נמתחה ביקורת חריפה על הסנגוריה הצבאית. "ידענו זה מכבר, כי לסנגוריה הצבאית תפקיד חשוב במתן סיוע משפטי לקציני צה"ל ולחייליו, אך לא ידענו עד כה, כי הסנגוריה הצבאית ניחנה בכישורים על-טבעיים, ויודעת לנבא את העתיד, ויודעת כבר היום מה ייכתב ומה לא ייכתב בדוח הסופי של ועדת וינוגרד; ועוד יודעת היא, כבר היום, כי מה שייכתב בדוח הסופי הוא בבחינת התעלמות מפסק דינו של בית משפט נכבד זה בעתירתה הראשונה", כתב בא כוחה של ועדת וינוגרד, עו"ד צבי אגמון.

עוד הוסיף כי הדברים הינם חמורים ביותר, שכן אין בהם אלא כדי לנסות ולפגוע באמון הציבור בוועדה, הא ותו לא. "קשה להלום מה הוא האינטרס של אותם אנשי צבא שהסנגוריה הצבאית מתיימרת לטעון בשמם בעתירה הנוכחית, ולא נותר לנו אלא להסיק מסקנה מאוד פשוטה: כל תכלית העתירה הינה לנסות ולפגוע באמון הציבור בוועדה, לתקוע מקל בגלגלי עבודתה של הוועדה - עבודתה בהכנת הדוח הסופי", לשון התגובה.

בתגובת ועדת וינוגרד נטען כי על אף שהסנגוריה הצבאית פנתה לבג"צ כעותר ציבורי לא ידוע אפילו על קצין צה"ל אחד אשר היה מעוניין בעתירה זו.

"אף קצין או חייל אינו מעוניין בסעד הסניגוריה"

"הח"מ ייגעו את מוחם רבות בשאלה למי ממפקדי צה"ל וחייליו יש אינטרס לקבל אזהרה אישית בנסיבות האמורות לעיל, ועל אף יגיעה זו - על-פי השכל הישר - אף קצין או חייל בצה"ל אינו מעוניין בסעד המבוקש על-ידי הסנגוריה הצבאית. והדרא קושיא לדוכתא: את מי מבקשת הסנגוריה הצבאית לייצג בעתירה זו, שבה היא משמשת כעותר ציבורי?", טענו המשיבים.

לטענתם, אם שגו במסקנתנם לעיל שלפיה אין לאף אחד מקציני צה"ל וחייליו רצון לקבל "הודעת אזהרה" כפי שהסנגוריה הצבאית מבקשת, וכי קיים אדם - או אולי אנשים - שעל אף העובדה שאין הוועדה מתכננת לקבוע לגביהם ממצאים אישיים, או המלצות או מסקנות אישיות, מבקשים הם בכל זאת לקבל לידם "הודעות אזהרה", אזי יכולים אותם אישים לפנות בעצמם לוועדה או לבית המשפט ולא להזדקק לשירותי הסנגוריה הצבאית.

המשיבים מציינים עוד, כי כאשר יש "נפגעים קונקרטיים", כהגדרת העותרים, ראוי שהם יגישו את העתירות בעצמם. ביחס לטענה זו ציטטו את בג"צ התנועה לאיכות השלטון נגד ועדת הבחירות שבו נכתב כי "בצד הרחבת תחום פריסתה של זכות העמידה נשמר הכלל שלפיו לא ייעתר בית המשפט בדרך כלל לעתירה ציבורית מקום שברקע העניין מצוי נפגע פרטי אשר אינו פונה לבית המשפט בבקשת סעד על פגיעתו. וכך, מקום שהעתירה תוקפת מעשה מינהלי הפוגע בזכות או באינטרס של אדם מסוים, ואותו אדם נמנע מלעתור לבית המשפט, עשוי בית המשפט שלא להכיר בזכות העמידה של העותר הציבורי גם אם העניין שהוא מבקש להביא להכרעה נוגע לנושא בעל חשיבות ציבורית כללית".