13 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי גזר (יום ד', 28.11.07) בית המשפט המחוזי בתל אביב על קיריל סטצ'נקו, חסר בית שהורשע על-פי הודאתו, במסגרת עסקת טיעון, בהריגת שכנו בגן הציבורי, ולדימיר ליטבק, בן 30. לפני שנחתמה עסקת הטיעון הודה סטצ'נקו בחקירתו במשטרה ברצח ושחזר את המעשה. השופטים, אברהם טל, יהודית אמסטרדם ורות לבהר-שרון חייבו את סטצ'נקו לשלם 50 אלף שקל פיצויים לאמו של ליטבק.
מגזר הדין עולה שליטבק כעס על סטצ'נקו על שלא הביא עימו בשובו לגן כסף או סמים. במהלך ויכוח ביניהם הניף ליטבק את ידו ופגע בכתפו של הנאשם וזה איבד את שיווי משקלו. ליטבק החל לצחוק, וסטצ'נקו הלם בשבר מרצפת שמצא על הקרקע בראשו כמה פעמים. ליטבק מת מפגיעות במוחו. לאחר המעשה גנב סטצ'נקו 170 שקל מארנקו של ליטבק, החביא את גופתו בין השיחים, כיסה אותה בפריטי בד והשליך את שבר המרצפת ופריטים אחרים לפח האשפה כדי להעלים את טביעות אצבעותיו.
תכנון ואטימות
התביעה טענה כי אין בעובדה שבתקופה הרלוונטית חיו השניים בשולי החברה וצרכו סמים כדי להצדיק את האלימות הפרועה שבה נהג סטצ'נקו כלפי ליטבק על-רקע סכסוך של מה בכך. עוד נטען כי גניבת הכסף, הסתרת הגופה והעלמת טביעות האצבעות מלמדים על התנהגותו הצינית והאכזרית של סטצ'נקו על קור רוח ותכנון ועל אטימות כלפי סבלו של ליטבק.
התביעה הגישה לשופטים מכתב מאמו של ליטבק, ממנו עולה כי הוא היה בנה היחיד, תלמיד מצטיין באוקראינה. עם עלייתם ארצה בשנת 1993 הם נתקלו בקשיי קליטה ובעלה עזב אותם. הדבר השפיע על ליטבק והוא נקלע לחובות וחבר לסביבה לא טובה.
ליטבק קינטר
הסניגור טען, לעומת זאת, כי ליטבק קינטר את סטצ'נקו. לטענתו, לא יזם סטצ'נקו את הפגיעה בליטבק ולא תיכנן אותה, אלא הגיב על תקיפתו. את גניבת כספו והסתרת הגופה נימק בכך שסטצ'נקו נבהל ממות חברו.
בגזר הדין כתבו השופטים: "נגע האלימות הפושה בקרבנו, במיוחד בזמן האחרון, מחייב ענישה מחמירה, שנקודת המוצא שלה היא העונש המרבי הקבוע בצד עבירת האלימות, וזאת על-מנת לבער הרע מקרבנו ועל-מנת להרתיע מפני קטילת חיי אדם, גם אם הדבר נעשה על-ידי מי שמכור לסמים או בתגובה להתגרות פיזית מילולית של הקורבן, כפי שהגיב הנאשם".
