אושרת קוטלר ומלחמתה בעולם

נשק חדש הופעל אתמול במלחמה ההולכת ומתחממת בין חדשות ערוץ 2 לחדשות ערוץ 10. טוב, אולי לא ממש חדש, אבל בהחלט בעל משמעות אסטרטגית בתחרות על משבצת חדשות סוף השבוע. לנשק הזה, שפיתח ערוץ 10, קוראים אושרת קוטלר, והוא אמור להיות יעיל במיוחד מול דני קושמרו. בכמויות גדולות, אומרים המומחים, הקוטלר גם אמור לקטול את האולפן החדש והמפואר שבנו המתחרים מערוץ 2.

ואכן, אושרת קוטלר באה להחזיר מלחמה. מצוידת בנשק הכי חזק של חדשות ערוץ 10 עד-כה - אג'נדה אישית של המגישים (ראו מקרה לונדון וקירשנבאום, שלח ודרוקר, וגם, קצת, גיא זהר) - פתחה קוטלר את המהדורה עם כניסה חזיתית במדיניות הכלכלית של הממשלה, שגובשה בימי בנימין פוטין. באיחור ניכר היא גילתה שאין קשר בין נתוני הצמיחה המרשימים שמפרסמים הכלכלנים לבין מצב מערכת הרווחה, הבריאות או החינוך. עד כדי כך בער העניין בעצמותיה, שרק אחריו היא התפנתה לספר לנו על שאר אירועי היום.

הכתבה המרכזית של המהדורה עסקה גם היא בנושא חברתי מאין כמוהו: חברות הענק שתורמות בראש חוצות, אך לא מעניקות תנאים מינימליים לעובדים שלהן. קוטלר, שהפכה להיות מזוהה בשנים האחרונות עם מבצעי התרמה מיוחצנים היטב שנועדו לפאר את אותן החברות, ביקשה להכות על חטא ולחשוף את האמת על תנאי ההעסקה של חברות כמו בנק הפועלים, אסם ושופרסל.

כל מי שעובד בתקשורת הישראלית יודע שלא קל לפרסם דברים שליליים על החברות הגדולות במשק (ולראייה, הדברים שאמר מיקי רוזנטל על ידיעות אחרונות השבוע) וגם הכתבה של טליה פלד-קינן אתמול בקושי הצליחה לסדוק את חומת השתיקה סביב ההתנהלות של חברות אלו בכל הקשור לזכויות עובדים. סיפור אישי של מאבטח שעבד בבנק דיסקונט, עוד שני עובדים שלא הסכימו להיחשף, וזהו. בלי נתונים, בלי תשובות ובלי האשמות קונקרטיות.

קוטלר משתייכת לקבוצה הולכת וגדלה של עיתונאים פרוגרסיביים: אנשי תקשורת שמשתמשים בכוח שלהם כדי לנסות ולשפר את המציאות הקיימת, לתקן עוולות ולאתגר את הנורמות הנמוכות שהשתרשו בציבוריות הישראלית. ברשימה הזו אפשר למנות גם את אורלי וילנאי-פדרבוש, גיא מרוז ומיקי רוזנטל. עוד מוקדם לדעת אם לקבוצה הזו תהיה השפעה בדברי הימים של החברה בישראל, אבל האופן בו ההשפעה שלה הולכת וגדלה מעניקה תקווה לגבי תפקידה של התקשורת בעולם ציני ורווי אינטרסים עיסקיים. היא גם מעניקה לנו, הצופים, עניין שחורג מהדיווחים הממוחזרים והמגוייסים בנושאים המדינים, הפוליטיים והכלכליים.

הנכונות לחשוף את הסודות של החברות הגדולות במשק או התהייה הפומבית על המניפולציה שעושים הכלכלנים כשהם מתפארים בתל"ג גבוה, מעידה על השינוי שקוטלר וחבריה כבר מחוללים בתקשורת הישראלית, ויש לקוות, גם בדעת הקהל בישראל. חבל שאת התוכנית חתמה פינה על סרטונים פופלריים ביו-טיוב, שנראתה, לכאורה, כפרסומת סמויה לאחד המוספים של העיתון הגדול במדינה. אז נראה שכוונות לחוד ולחצים כלכליים לחוד. הרי גם וילנאי-פדרבוש ומרוז התחילו לעבוד בשביל גאידמק.