האישום נגד הנהג בוטל בגלל "חוסר צדק משווע"

שופט בית המשפט לתעבורה בירושלים אברהם טננבוים ביטל (יום א', 02.12.07) כתב אישום שהוגש נגד דוד קימה על נהיגה בלא רישיון מטעמים של "חוסר צדק וחוסר הגינות".

קימה הועמד לדין על נהיגה במכונית סוזוקי כשנתיים לאחר שפג תוקף הרישיון. במשפט התברר כי הוא ואביו היו בעלי המכונית שווה בשווה. האב מת בסוף 2002. קימה ביקש ב-2003 ממשרד הרישוי להאריך את רישיון הרכב, קיבל את המסמכים הדורשים ושילם כמקובל. אבל ב-2004 כאשר ביקש לחדש את הרישיון שוב דרש משרד הרישוי שימציא צו ירושה. בתוך כך מתה גם אמו של קימה, שהאב הוריש לה את כל רכושו. עורכת הדין המטפלת בירושתו של קימה ציידה אותו במסמכים המעידים שיש הליכים בעניין זה, ומשרד הרישוי אפשר לו להאריך את הרישיון עד סוף 2005. במאי 2005 ניתן צו הירושה, וקימה ביקש ממשרד הרישוי להעביר את הזכויות על הרכב על שמו. אבל בקשתו נדחתה משום שעל הרכב הוטל עיקול בהוצאה לפועל.

הוא נדרש להמציא אישור להסרת העיקולים כדי שיוכל לקבל רישיון רכב. לאחר שהמציא למשרד הרישוי מסמכים המאשרים שהסיר את העיקול וכי יש בידיו צו ירושה, דרש ממנו משרד הרישוי שטר הסתלקות מהבעלות על המכונית, חתום בידי כל היורשים האחרים. בתוך מת אחיו של קימה, שהיה בין החותמים על השטר. כאשר הגיע קימה שוב למשרד הרישוי, נדחתה בקשתו - הפעם בלי נימוק. הוא פנה לעורך הדין יגאל מלמד, וזה פתח במגעים עם משרד הרישוי. התברר כי עקב מות האח, יש לקבל שטר הסתלקות חדש, למרות שהאח חתם על כתב ההסתלקות בעודו בחיים. לצורך קבלת המסמך היה צורך להמתין עד שיסתיימו ההליכים בבית המשפט לענייני ירושלים על הוצאת צו ירושה כללי.

חוסר הצדק בולט וזועק לשמים

בפסק הדין שקיבל את בקשתו של קימה לבטל את כתב האישום, כתב השופט בירנבוים: "חוסר הצדק בהליך - בולט וזועק לשמים. הנאשם הוא בעל מחצית מהזכויות ברכב. נראה כי מעובדה זו התעלם משרד הרישוי לחלוטין. כך גם התעלם מהעובדה כי העיקולים שבגינם נמנע מהנאשם לקבל את מבוקשו, אינם קשורים כלל ועיקר לזכויות אביו ברכב. אמנם, זכויות הבעלות על הרכב לא היו של קימה לבדו. אך קימה סיפק למשרד הרישוי את כל המסמכים הדרושים והובהר לכל כי אין איש מלבדו שמבקש זכויות אלה. למרות כל זאת לא ניתן לו הרישיון המיוחל. משלא ניתן הרישיון לנאשם, אינו יכול לנסוע ברכב ואינו יכול למוכרו. מול משרד הרישוי נמצא נאשם קשה יום, אדם רגיל מן הישוב, שכל פשעו הוא גורל שהכה בו כמה פעמים ברצף. בידיו רכב ישן שככל הנראה אין לאיש התנגדות להעבירו לידיו, אך אין הוא יכול לעשות בו דבר".

"האבסורד גובר במקרה זה לאור העובדה שבשעה זו ממש, נהגים רבים נוהגים בלא רישיונות, וכאשר נתפסים הם מתחמקים מלהתייצב בבתי המשפט כדי לא לשאת בעונשם. והמספרים מדברים על לפחות 113,000 נהגים שתוקף רישיונם פג למעלה משנה. לעומתם, ניצב מולי נאשם שביצע כל פעולה שרק יכול היה כדי להסדיר את עניינו. ועתה הוא עושה זאת שוב כאשר הוא מתייצב בבית המשפט ולוקח אחריות על מעשיו".

אפילו עורך הדין לא הצליח

"אודה שעוד יותר לא נשאה חן בעיני העובדה שאפילו עורך דין שלקח הנאשם לטיפול בעניין לא הצליח לעשות כן. ב"כ של הנאשם עמד נבוך לפני והודה שהוא חסר אונים מול התנהגות הרשויות. אם עורך דין שזהו מקצועו ועיסוקו לא הצליח לעשות דבר, מה יעשו אנשים מן הישוב? כאשר מניחים את האינטרסים השונים על כף המאזניים התוצאה ברורה. הפגיעה באינטרס הציבורי במקרה זה היא מזערית היות ומדובר בעבירת תעבורה שאין בה סכנה לציבור, היות שהנאשם מטפל ברכב. אשר לכן, הכף נוטה לטובת הנאשם".

השופט ציין כי שאין מדובר ברכב פאר מהודר ויקר. מדובר בסוזוקי סוויפט משנת 1994 שכל ערכו כמה אלפי שקלים. "דווקא בנהג כזה מתעמרת הרשות?", שאל השופט.

השופט הוסיף כי לפי התנהלות משרד הרישוי עד כה, עוד צפויה לקימה דרך ארוכה עד שתתרצה ותספק לו רישיון רכב תקף. "כל שנותר לקימה לעשות הוא כנראה לבקש פיצוי על נזקו בהליך האזרחי", קבע השופט בירנבוים.