יונה אברושמי המרצה מאסר עולם על רצח פעיל השמאל אמיל גרינצוויג, טוען כי התביעה רודפת אותו וההתנגדות לשחרור בתום 2/3 ממאסרו נעשית תוך אפלייתו לעומת אסירי עולם אחרים.
ביהמ"ש המחוזי בנצרת דן (יום ג', 4.12.07) בערעורו של אברושמי על החלטת ועדת השחרורים שלא לשחררו בתום 2/3 ממאסרו. אברושמי השליך בשנת 1983 רימון רסס לעבר קבוצת מפגיני שמאל במהלך הפגנת שלום עכשיו נגד מלחמת לבנון הראשונה. מפיצוץ הרימון נהרג אמיל גרינצוויג ותשעה מפגינים נוספים נפצעו.
בורג תומך באברושמי
אברושמי נדון למאסר עולם וכאמור לקראת תום 2/3 ממאסרו הגיש בקשה לשחרור. ועדת השחרורים דחתה את בקשתו ואברושמי ערער על ההחלטה. בדיון (ג', 4.12.07) בבית המשפט המחוזי בנצרת טען סניגורו, עו"ד אבי עמירם כי ועדת השחרורים לא התייחסה לשורה של חוות דעת מטעם שירות בתי הסוהר בהן נקבע כי אברושמי עבר שינוי וכי הוא "עומד בקריטריונים הראויים".
הוועדה לטענתו דנה באברושמי תחת הכותרת "רצח אידיאולוגי" וכי "זה מה שגרם לוועדה בסופו של דבר לא לשחררו", וזאת למרות שאברושמי בדבריו בפני הוועדה "הביע צער וחרטה".
עוד טען עמירם כי "הנתונים האמיתיים" עומדים בסתירה מוחלטת להחלטת הוועדה ובין היתר ציין את העובדה כי משנת 2002 אין לאברושמי "עבירת משמעת ולו אחת". כל הנתונים, לטענתו שהובאו בפני הוועדה "מוכיחים כי האיש אינו מסוכן לשלום הציבור". עמירם הוסיף וטען כי מבין התומכים בשחרורו של אברושמי הוא יו"ר לשעבר של הכנסת אברום בורג. בורג בשעתו אחד המפגינים בהפגנת שלום עכשיו, "ביקר אצל אברושמי בבית הכלא, שוחח איתו ארוכות ולמעשה התרשם מהבעת החרטה הכנה לגבי האירוע עצמו". סניגורו של אברושמי ציין כי בורג פנה בשעתו לנשיא המדינה דאז עזר ויצמן ז"ל וכעת "הצטרף לבקשה לחון את אברושמי". לטענת עמירם יש לראות בפנייתו של בורג "איזון מסויים לטובת אברושמי", לנוכח עמדת משפחת גרינצוויג אליה התייחסה ועדת השחרורים בהחלטתה.
חימם את הכסא
באי-כוח ועדת השחרורים עוה"ד גנית גדות כרמי, גיא אברס ודלית שרון דחו את חוות דעתו של בורג בנוגע לכנות החרטה בטענה כי "בורג אינו איש טיפול". לטענתם אברושמי "לא עבר הליך טיפול מעמיק. הוא שוהה באגף שאינו שיקומי ומאז 2001 לא היה בשיקום". עוד נטען כי אברושמי נמצא במסגרת תוכנית תורנית וכי זו "לא יכולה להוות תחליף שיקום וטיפול אמיתי". אברושמי לטענתם השתתף בתוכניות טיפוליות שונות אך "שיתוף הפעולה ומבחן התוצאה אינו אפקטיבי. האסיר ישב בקבוצות הללו ו'חימם שם את הכסא', הוא לא הפיק מסקנות'". ".
בתגובה על הטענות בדבר "חימום הכסא", טען סניגורו של אברושמי כי "בדוח סוציאלי שנערך שבועיים לפני הוועדה, נאמר מפורשות, כי אברושמי הפגין רצינות ומעורבות בקבוצות בהן השתתף, שיתף פעולה עם גורמי הטיפול ולקח חלק במספר קבוצות טיפול. גורמים בכלא מציינים את רצינותו וחברתי לא יכולה לומר שהוא בא כדי לחמם את הכיסא. חברתי אמרה למחוק את אפשרותו לגשת והגיע הזמן שהוא ירצה את יומו בכלא, חשוב מאוד, שהחברה לא יכולה לקחת אסיר במצבו ולהותיר אותו עד יומו האחרון בכלא ללא הכשרה וטיפול. זה דבר מינימלי וזה האינטרס הציבורי".
אברושמי: למה רודפים אותי?
בסיומו של הדיון הותר לאברושמי לדבר בפני השופטים. "נשפטתי למאסר עולם, אני יושב 24 שנה, לא יתכן במדינה מתוקנת כי אדם שהוא אסיר ללא בעיות משמעת ישב על שני שליש. השופט אדמונד לוי שחרר אותי פעם ושוב פעם. למה התביעה רודפת דווקא אותי בו בזמן שיש אסירי עולם היושבים 12-14 שנים במאסר עולם. אני יושב 24 שנה בגין רצח אחד. על בית המשפט לערוך את האיזון הראוי".
השופטים מנחם בן דוד, אברהם אברהם ואסתר הלמן הודיעו כי פסק הדין יישלח אל הצדדים מאוחר יותר.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
