תושב תל אביב, דוד אילון, שיצא למאבק משפטי נגד עיריית תל אביב על קנס חניה של 70 שקל, ניצח אותה, לאחר שבית משפט השלום קבע כי העונש על הדוח התיישן וכי הנתבעת אינה רשאית לגבות אפילו את קרן החוב. השופטת נועה גרוסמן חייבה את העיריה לשאת באגרת המשפט בסך 958 שקל, ובשכר טירחת עורך בדין בסך 2000 שקל.
מפסק הדין עולה כי ב-2002 פנתה עיריית תל אביב לאילון בעניין דוח חניה משנת 1998 על סך 70 שקל. למעשה החלה העיריה ב-2001 לשלוח אליו מכתבים בדואר רשום, אך הם לא זכו למענה. העיריה מצידה, לא נקטה פעולה עד יוני 2003 כאשר נשלחו גובי מס לביצוע עיקול מטלטלין בביתו. פעולה זו עוררה את אלון בראשונה לפנות לעיריה, והחלה התכתבות בין הצדדים.
העיריה שלחה את הגובים בפעם השנייה במארס 2005. לביצוע עיקול מטלטלין בבביתתו של אילון. ובנובמבר 2005 פעלה להטלת עיקול על חשבון הבנק שלו.
העיריה לא פעלה בנחישות
השופטת גרוסמן כתבה כי סדר הפעולות של העיריה מעלה מחשבה כי היא "לא פעלה בנחישות הראויה לצורך גביית חובה". אפילו לא התיישנה העבירה משנת 1998, העובדה שהעיריה לא הפעילה פעולות אכיפה ממשיות לפני שנת 2003 עומדת לה לרועץ. "בנסיבות אלה, האזרח הסביר, רשאי להניח כי העיריה זנחה את פעולותיה נגדו", כתבה, מה גם שמדובר בחוב של 70 שקל בלבד.
השופטת הוסיפה כי דרישות העיריה מקץ שנים לגבות סכום גבוה עשרת מונים מגובה החוב המקורי אף הן אינן סבירות.
"אילו ביקשה העיריה לגבות את החוב, היה עליה לפעול תוך פרק זמן סביר ממועד ביצוע העבירה הנטען, דהיינו תוך 3 שנים", כתבה השופטת. המכתבים הרשומים שנשלחו לאילון בשנת 2001 עברו את תקופת שלוש השנים.
השופטת הדגישה כי "העובדה שהעיריה, 'תיזכרה' את אילון מידי תקופה במשלוח התראה, עדיין אינה מצביעה על ביצוע הליכי גביה נמרצים ועל פעילות המצדיקה קביעה כי העונש לא התיישן. על כן, למרות שכל ההודעות נמסרו לאילון, "התנהלותה הכללית של העיריה בשנים 2001, 2003 ו-2005, לגביית החוב על דוח החניה משנת 1998, אינה מספקת כדי לשלול את טענת ההתיישנות".
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
