שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יהודית שטופמן דחתה ערעור של חברת יהלומי איטליה אחזקות בע"מ על הוראתה ראש ההוצאה לפועל בתל אביב לקיים התמחרות חוזרת בין מציעים לנכסי "תלם ויניב" המצויים בכינוס נכסים, לאחר שהסתיימה ההתמחרות הראשונה אך לפני שאושר המכר לקונה ולאחר שהוגשה הצעה גבוהה יותר באופן משמעותי, וזאת בכפוף להמצאת ערבויות מתאימות.
מפסק הדין עולה כי הזוכה בתיק ההוצאה לפועל היה בנק ברקליס דיסקונט והחייבת הייתה "תלם וניב". עו"ד רונן מטרי התמנה לכונס נכסים על זכויותיה של "תלם וניב" בשטח חקלאי של כ-159 דונם, בין המושבים שדה ורבורג, צופית וגן-חיים.
הנכס הוצע למכירה ובחודש נובמבר 2006 קיים כונס הנכסים התמחרות. המחיר שהוצע בעבור הנכס לא הגיע לסכומים שפורטו בהערכת השמאי, והמכר לא אושר בידי ראש ההוצל"פ.
ב-13.3.2007 קיים כונס הנכסים התמחרות שנייה, ובה זכתה הצעת "יהלומי איטליה" ב-5,020,000 דולר ). נכרת הסכם מכר מותנה בין כונס הנכסים ל"יהלומי איטליה" והוא הוגש ב-19.3.07 לאישור ראש ההוצל"פ. ראש ההוצאה לפועל הורתה על המצאת שומה עדכנית, וכן על קבלת תגובת החייבת, "תלם וניב".
"יהלומי איטליה" תשלם עוד 3 מיליון דולר
החייבת הגיבה, באמצעות עו"ד ששון, וצירפה הצעה חדשה מטעם מציעה חדשה, "תמי ושרי החזקות בסך 5,250,000 דולר בתוספת מע"מ.
ב-1.4.07 הורתה ראש ההוצאה לפועל על קיום התמחרות חוזרת בין "יהלומי איטליה" לבין המציעה החדשה, וזאת בנימוק ש"טרם אושר המכר לקונה" וש"הוגשה הצעה גבוהה באופן משמעותי".
על החלטה זו, הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי, והשופטת שטופמן סירבה לעכב את ההתמחרות הנוספת. לאחר שתחילת הדיון בערעור נעשתה ההתמחרות הנוספת ובסיומה הוכרזה "יהלומי איטליה" כזוכה, אך זאת תמורת 7,920,000 דולר. לעומת 7,900,000 דולר שהציעה "תמי ושרי".
במהלך הדיון בערעור הודיע בנק ברקליס דיסקונט כי מכירת הנכס בתמורה לסכום שנקבע בהליך ההתמחרות הראשון היה משאיר יתרת חוב ל"תלם וניב", שהיה מחייב את הבנק לממש ערבויות אישיות העומדות לזכותו. מכירת הנכס לפי הסכום הזוכה בהתמחרות הנוספת, השאירה ל"תלם וניב" יתרת זכות אצל כונס הנכסים, לפירעון חובותיה האחרים, לאחר פירעון חובותיה לבנק.
לפני אישור ההוצל"פ - אין אינטרס הסתמכות
בפסק הדין שדחה את הערעור כתבה השופטת שטופמן כי "ככלל, בהליך מימוש נכס בלשכת ההוצל"פ, עניין לנו באיזון בין אינטרסים נוגדים. אינטרס אחד מניע את הנושה המובטח, ואחר את הנושה הלא מובטח. אינטרס שלישי הוא זה של החייב, ובנוסף להם קיימים, כמובן, האינטרסים של המציעים הפוטנציאליים השונים, המשתתפים בהליך המכר. כל אלו, נקבצים ובאים, אל תחת קורת גגו של כונס הנכסים".
"הלכה היא כי כל עוד לא התקבל אישורו של ראש ההוצל"פ להסכם המכר, לא התגבש אינטרס הסתמכות של הרוכש הפוטנציאלי", ציינה השופטת.
השופטת סיכמה וכתבה כי "יהלומי איטליה" "לא הוכיחה את קיומה של ציפייה והסתמכות מטעמה, מעבר לעצם היות הצעתה, 'הצעה מועדפת' ומכל מקום ציפיית 'יהלומי איטליה' אינה גוברת על האינטרס המוגן של החייב והאחרים להגנת קניינם על-ידי השגת תמורה מקסימאלית אפשרית בגין הנכס. בנסיבות אלו, צדק ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו המורה על קיומה של התמחרות מחודשת, לנוכח קיומה של הצעה לרכישת הנכס בסכום גבוה יותר".
הצדקה עניינית להתמחרות הנוספת
"כל זאת, גם בנסיבות שבהן ההתמחרות הנוספת לא הייתה מעלה את שווי תמורת הנכס, מעבר לסכומים שנקבעו בהתמחרות שנערכה ביום 13.3.2007. על אחת כמה וכמה, בנסיבות העניין דנן, כאשר סכום התמורה עלה בפועל, בעקבות ההתמחרות החוזרת בסכום של כ-3 מיליון דולר, המהווים עלייה של למעלה מ-50% משווי התמורה המשולמת עבור הנכס".
השופטת ציינה בעניין זה כי "אמנם ערכאת הערעור בוחנת את נכונות החלטתה של הערכאה הדיונית במועד מתן ההחלטה, אולם, ערכאת הערעור אינה רשאית להתעלם מאירועים שאירעו לאחר מועד מתן ההחלטה, נשוא ההשגה הערעורית, כאשר אירועים אלה מסייעים לבדיקת נכונותה של החלטת הערכאה הדיונית. בענייננו, נראה, בדיעבד, כי הייתה גם הייתה הצדקה עניינית לקיומה של התמחרות נוספת, והדברים מדברים בעד עצמם".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
