נפגעי שדרות תובעים את המצרים

תושבי שדרות שקרוביהם נרצחו או נפגעו קשה מירי קסאמים הגישו (יום ב', 7.1.08) תביעה בסכום של 260 מיליון שקלים נגד ממשלת מצרים בגין סיוע לטרור. בין התובעים בני משפחתה של אלה אבוקסיס ז"ל, שנרצחה כשגוננה על אחיה מפני טיל קסאם.

בתביעה שהוגשה לבית משפט המחוזי בבאר שבע טוענים באי-כוחם של התובעים, יו"ר ארגון שורת הדין עוה"ד ניצנה דרשן לייטנר ועו"ד רועי כוכבי כי מצרים מסייעת בכוונה לארגוני הטרור להבריח אמל"ח ונשק לתוך רצועת עזה, וכלי נשק ואמל"ח אלו משמשים את ארגוני הטרור בעזה בירי הקסאמים לעבר שדרות.


מצרים אחראית לגיהנם בשדרות

לטענתם, "מאז נסוגה ישראל מעזה, חיים תושבי שדרות תחת מתקפת קסאמים בלתי פוסקת. עשרות קסאמים נורים לעבר שדרות מידי יום והופכים את חייהם לגיהנום. האחראית למצב זה, לטענת התובעים, הינה ממשלת מצרים". בכתב התביעה נטען כי "מצרים מסייעת לארגוני הטרור להבריח עשרות טונות אמל"ח ועשרות אלפי כלי נשק לתוככי הרצועה. כן מסייעת מצרים לפעילי טרור המסתננים לשטחה מרצועת עזה, לעבור לארצות כמו אירן, לבנון וסוריה, לעבור שם אימונים ולרכוש ידע בתחום טרור, ולחזור עם מטען זה לרצועת עזה".

עוד נטען כי מאז תוכנית ההינתקות בספטמבר 2005 "הפכה אספקת האמל"ח והכספים והעברת המבוקשים מרצועת עזה לשטח מצרים וממצרים לרצועת עזה, על-ידי ארגוני הטרור, ל'תעשיה' של ממש, המתבצעת בחסותה ובעידודה המכוון של מצרים, תוך שיתוף פעולה מלא של כוחות הביטחון המצריים עם ארגוני הטרור תוך הענקת סיוע לוגיסטי מובהק ורב ערך מטעם מצרים לארגוני הטרור לשם ביצוע זממם וזאת בגלוי ולעין כל".

לטענת התובעים, "אמצעי הלחימה, הכספים, המבוקשים ומומחי הטרור, הם הם 'אמצעי הייצור של מפעל הטרור הגדול מסוגו בעולם, והם מאפשרים את פיגועי הטרור הרצחניים שבוצעו בשנים האחרונות נגד תושבי מדינת ישראל, לרבות ירי רקטות שיטתי אל עבר יישובים אזרחיים בתוך תחומי ישראל, ירי שכתוצאה ממנו נהרגו ונפצעו באורח קשה עשרות אזרחים ישראלים, בהם התובעים וקרוביהם".


מצרים מחמשת צבא

בין היתר טוענים התובעים כי מהנתונים שפורסמו על-ידי מערכת הביטחון אודות אמצעי הלחימה המועברים משטחה של מצרים לרצועת עזה דרך ציר פילדלפי המצוי בשליטה מצרית מלאה "מתקבלת תמונה בלתי נתפסת של העברת אמל"ח בקנה מידה עצום, באיכות ובמגוון שלא היו מביישים צבא ראוי לשמו. אמצעי הלחימה הללו הם המשמשים את ארגוני הטרור במלחמתם בישראל ובמאמציהם לרצוח את תושביה". לטענתם לאחר פינוי ציר פילדלפי "משהוקלה מאד מלאכת העברת האמל"ח - נפרץ הסכר לכדי שטפון אדיר מימדים של אספקת אמצעי לחימה לארגוני הטרור". האמל"ח המתין לטענתם באזור רפיח המצרית והוחדר בסופו של דבר "במשך שלושה ימים בחודש ספטמבר 2005 ימים ספורים לאחר העברת השליטה הביטחונית בציר ליד המצרים". לידי הפלשתינים הועברו אז "מאות כלי נשק כולל טילי נ.ט. טילי נ.מ. וכן טונות של חומרי נפץ תקניים". במהלך שנת 2006 הועברו "לפי הערכות שמרניות כ-28 טונות חומרי נפץ תקני משטח מצרים אל תוך רצועת עזה, לעומת 6 טונות בלבד במהלך שנת 2005. והכל תחת עינם הפקוחה של אנשי כוחות הביטחון של מצרים".

בנוסף לחומרי הנפץ הועברו משטח מצרים לרצועת עזה כ - 14 אלף רובים (כמות שיש בה די כדי לחמש 2 דיביזיות חי"ר) וכן, 5 מיליון פרטי תחמושת לנשק קל, לעומת 9,300 רובים וכ-2 מיליון פרטי תחמושת לנשק קל במהלך שנת 2005. כמו כן "הוברחו אל קיני הטרור ברצועת עזה לפי הערכות שמרניות כ - 40 רקטות (ארוכות טווח וקטלניות פי כמה וכמה מרקטות הקסאם המשוגרות בדרך כלל), כ - 150 פצצות RPGו- 65 מטולים, כ-20 טילי נ.ט. משופרים וכ-10 טילי נ.מ.".


מדינה ריכוזית עם שליטה

התובעים טוענים עוד כי מערך ההברחה אינו ענין ספורדי אלא מדובר "בלוגיסטיקה מורכבת ועצומת מימדים...אלפי אנשים, מאות טונות של אמצעי לחימה כולל אמצעי לחימה שאינם ניתנים להסלקה בנקל כמו טילי כתף נ.מ. וטילי נ.ט. כמויות עצומות של חומרי נפץ תקניים ורקטות תקניות ארוכות טווח". עוד נטען כי מצרים היא "מדינה ריכוזית בעלת שירותי ביטחון מצויינים שאי אפשר להכניס אליה כדור אחד מבלי שהדבר יתגלה...הכנסת מאות טונות של אמצעי לחימה ממדינות זרות לשטחה ממצרים, ושינועם ברחבי המדינה על פני מרחקים עצומים היו בלתי אפשריים ללא הסכמתה, תמיכתה וסיועה הפעילים של מצרים".


אין הבדל בין מצרים למחבלים

התביעה הוגשה, לטענתם, על-רקע המתחים המתגברים בין ישראל ומצרים אודות חלקה של מצרים בסיוע לתעשיית ההברחות.

"בשבועות האחרונים החליפו ירושלים וקהיר האשמות פומביות זו נגד זו. לטענת ישראל, על אף שמצרים הינה בעלת ברית של ישראל מקרב העולם הערבי, היא פועלת במטרה להחליש את ישראל ולחזק את ארגוני הטרור ברצועה". הם מוסיפים וטוענים כי למעשה "אין הבדל בין ממשלת מצרים לבין אלה שיורים את הקסאמים מבית חאנון. שניהם אחראים לרצח תושבי שדרות ולפגיעתם. קיימות ראיות מוצקות המוכיחות, כי מצרים מעורבת בכוונה בסיוע להברחות, וכי שוטרים מצריים מסייעים בפועל לפעילי הטרור. ללא סיועו של מובראק, ארגוני הטרור לא היו מצליחים להמשיך ולהשליט חיתתם על תושבי שדרות".

יתירה מכך טוענים התובעים, "לאחר שישראל נסוגה מעזה, מצרים קיבלה על עצמה את האחריות הביטחונית בגבולה עם רצועת עזה, ותפקידה להבטיח לסכל כל פעילות עוינת נגד ישראל, ובכלל זה, למגר את תופעת ההברחות דרך ציר פילדלפי. בפועל מצרים מפרה את ההסכמות הללו, ומאפשרת מעבר חופשי בשטחה של עשרות טונות כלי נשק. כלי נשק אלה, משונעים על כלי רכב כבדים, עושים דרכם מהגבול הסודני של מצרים לפתח המנהרות המובילות לרצועה, מרחק של מאות ק"מ, מבלי שאיש יעצור אותם בדרך. כמו כן, מצרים מאפשרת לפעילי טרור שהסתננו דרכה, לעבור דרך נמלי התעופה שלה לארצות אחרות, ללא ביקורת גבולות, ומאפשרת להם באותה הדרך לחזור בחזרה לרצועת עזה".

יו"ר שורת הדין עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר אומרת כי "מצרים הוזהרה חזור ונשנה על-ידי ישראל ועל-ידי הקונגרס האמריקני להפסיק את סיועה להברחות. למרות הסכם השלום בין ישראל למצרים, מצרים מסרבת לעשות כן, הואיל ורצונה להמשיך ולהקיז את דמה של ישראל. מבחינתה של מצרים, מלחמתה עם ישראל נמשכך עד היום, ומה שלא הצליחה להשיג ב-1973 היא מנסה להשיג עכשיו. שאיפתה של מצרים למגר את מדינת ישראל שרירה וקיימת. מאידך, פרט לדיבורים ולאיומים, ישראל אינה נוקטת בשום צעד משמעותי נגד מצרים. מי שנפגע בתווך הם תושבי שדרות, שמוצאים עצמם נהרגים על מזבח המלחמה בין שתי המדינות. זו הסיבה לתביעה נגד מצרים".