שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב סביונה רוטלוי ביטלה (יום ב', 14.1.08) הוראה של ד"ר יעקב צ'רנס, סגן הפסיכיאטר המחוזי בתל אביב לאשפז חולה נפש באשפוז כפוי. בכך קיבלה ערעור שהגיש חולה הנפש על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית של בית חולים "גהה" לדחות ערר שלו על האשפוז הכפוי. השופטת קבעה כי הליך קבלת ההחלטה היה פגום במידה המצדיקה את ביטולו, משום שהוועדה לא הניחה לעורכת הדין של חולה הנפש לטעון לפניה, ובכך שלל ממנו את זכותו על-פי חוק.
האיש מוכר למערכת הפסיכיאטרית מאשפוזים קודמים, לאחר שאובחן כלוקה בהפרעה סכיזואפקטיבית. מאשפוזו האחרון שוחרר בתנאי "הוראה לטיפול מרפאתי כפוי" אך הוא לא עמד בתנאי ההוראה, הוריד את מינון התרופה על דעתו עד הפסקתה, ובשל כך הוגשה בקשה חוזרת לאשפוזו הכפוי.
כאמור קיבל סגן הפסיכיאטר המחוזי את הבקשה, ועל כך הוגש ערר לוועדה. תחילה התקבל הערר והוועדה כתבה: "אין ספק שהמטופל במצב פסיכוטי פעיל, חסר תובנה, ושיפוט המציאות שלו פגום במידה ניכרת. עם זאת, גם במכתב המפנה של הרופא ממרפאת רמת גן וגם בעדות אביו של המטופל לא נמצאה כל מסוכנות מיידית שהינה תנאי ואין בלתו לאשפוז על יסוד סעיף 9(א) לחוק לטיפול בחולי נפש. יתרה מזו, גם במכתב המפנה של הפסיכיאטר ד"ר פובלישבסקי לא נדרש אשפוז כפוי דחוף. מכאן שהוראת האשפוז הוצאה שלא כדין ודינה להתבטל".
זמן קצר לאחר מכן, כנראה עקב חילופי דברים שפרצו בין החולה לבין אביו במחלקה, לאחר שהאב לא היה מרוצה מקבלת הערר, שינתה הוועדה את החלטתה בלא שהניחה לחולה ולבאת כוחו לטעון, למרות שהוועדה ידעה כי עורכת הדין מייצגת אותו. הוועדה קבעה בהחלטה השנייה כי איומיו של הבן כלפי אביו "ממשיים ביותר וקרובים להתפרצות של מסוכנות של ממש", ולכן יהיה זה בלתי אחראי לשחררו במצבו הנוכחי.
עו"ד ד"ר וולפמן, יו"ר הוועדה, חלק על דעת הרוב, וקבע כי מבחינה משפטית לא ניתן היה להורות על אשפוז לפי סעיף 9(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, ומכאן שלא היה מקום לשנות את ההחלטה בדבר קבלת הערר.
אחד מכללי הצדק החשובים
בהחלטתה לקבל את הערעור על קביעת הוועדה, כתבה השופטת כי "אין ספק שמתן ההחלטה השנייה שסתרה את ההחלטה הראשונה, מבלי שניתנה אפשרות למערער ליישם את זכות הטיעון לפניה, הינה שגויה. כאשר המחוקק הכיר בזכותם של חולי נפש לייצוג לפני הוועדה (סעיף 29א) לחוק ולזכות הטיעון בפניה (סעיף 26(ג) לחוק) כוונתו הייתה ליישם את אחד מכללי הצדק הטבעי החשובים ביותר".
השופטת הדגישה כי "היה על הוועדה לזמן מחדש את באת כוח החולה ולאפשר לה להתייחס לעובדות החדשות שהובאו לפניה מייד לאחר מתן ההחלטה הראשונה ובכך לממש את זכות הטיעון שניתנה לחולה על-פי החוק ולתת ביטוי כן וממשי לזכות הייצוג שלו.
