אזרח ירושלמי שסבר כי גרירת מכוניתו נעשתה שלא כדין נאבק חמש שנים נגד העיריה בשלוש ערכאות עד שזכה בפיצויים. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, נועם סולברג, הורה לעיריה לפצותו ב-2,500 שקל.
האיש, יעקב אילני, החנה ביום 19.10.03 את מכוניתו ברחוב יד חרוצים שאזור התעשיה תלפיות. פקח עירוני גרר את מכוניתו, וכתב תרשומת: "חנה בתוך נתיב נסיעה וגרם הפרעה לרכבים לנסוע בנתיב נסיעה. רכב פרטי סגור ללא תו נכה. נגרר". כדי לשחרר את מכוניתו, נדרש אילני לשלם אגרת שחרור מגרירה בסך 187 שקל. בנוסף, הושת עליו תשלום קנס בסך של 100 שקל.
מכיוון שסבר כי החנה את מכוניתו כחוק, וכי לא הייתה עילה לגרירתו או להטלת הקנס, פנה במכתב אל מנהל רשות החנייה העירונית, וצירף תצלומים ותרשים. בקשתו לביטול הדוח נדחתה. מנהלת מדור ערעורים ברשות החנייה העירונית דחתה את ערעורו על כך, "לאחר בירור נוסף עם הפקח ומנהל נפה אזורי".
לפיכך, ביקש להישפט. הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים, ובו נטען: "העמדת/החנית את רכבך הנ"ל באופן שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה, בניגוד לסעיף 5(ה)(1) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960".
לפני הדיון בעניינו, שטח את טענותיו לפני עורכת הדין מטעם העיריה, והציג לה את התמונות ואת התרשים. לאחר ששמעה את דבריו, ועיינה במסמכיו, ביקשה לדחות את מועד המשפט עד שיהיה סיפק בידה לבחון את טענותיו, ולאחר שעשתה כן, הודיעה ביום 9.12.04 לבית המשפט לעניינים מקומיים, כי "בירורי התביעה מעלים ספק ביחס לאשמת הנאשם ולפיכך מבקשת המאשימה לבטל את האישום". כתב האישום בוטל.
אילני הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות לפצותו ב-5,000 שקל, לרבות החזר אגרת הגרירה ופיצוי על התנהגותה הרשלנית של העיריה שגרמה לו, לטענתו, הוצאות מיותרות והפסד ימי עבודה.
שופטת בית המשפט לתביעות קטנות, רות זוכוביצקי, דחתה את התביעה לאחר שקבעה כי ביטולו של הדוח וביטול כתב האישום, אין בהם כדי להעיד על התרשלות.
עמימות גרסת העיריה
על כך ערער אילני לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין שקיבל את הערעור, כתב השופט נועם סולברג כי אילני עשה את המוטל עליו והגיש ראיות הן לעיריה והן לבתי המשפט. העיריה מצידה לא נהגה כך, ואת בקשתה לביטול כתב האישום בבית המשפט לעניינים מקומיים נימקה במילים כלליות: "בירורי התביעה מעלים ספק ביחס לאשמת הנאשם". בבית המשפט לתביעות קטנות לא הייתה העיריה קונקרטית יותר: "ביטול כתב האישום היה בשל ספק קל". גם בתגובתה לערעור השתמשה העיריה באותן מטבעות לשון: "סיבות טכניות של קושי ראייתי או ספק באשמה". צוינה גם העובדה שלאחר מעשה הוצב במקום תמרור האוסר חניה.
השופט כתב כי העיריה לא איפשרה - בשל עמימות גרסתה - להעביר תחת שבט הביקורת את עמדתה. "הפקח תיעד במצלמה את האופן שבו חנתה מכוניתו של אילני ונותרנו תוהים מה היה הקושי של העיריה להוכיח כי המכונית הפריעה לתנועה, אם אכן כך היה. אין זאת אלא, לכאורה, כי טענותיו של אילני, תמונות שהציג ותרשים שערך, שכנעו כי הצדק עימו, וכי חנה במפרץ חנייה ובאופן שלא הפריע לתנועה", כתב השופט. "אומנם אין ביטחון מוחלט בנכונות גרסתו של אילני, אך לבטח - במאזן ההסתברויות הנוהג במשפט האזרחי - יש לבכּרה על פני גישתה הסתמית של העיריה", כתב השופט. השופט הוסיף כי רשלנותה של העיריה לא באה לידי ביטוי רק בעצם הגרירה המיותרת, אלא גם בטיפול בבקשותיו החוזרות ונשנות של אילני לביטול הדוח.
