אסף וקן דרור, אשר נישאו באולמי ורסאי בירושלים, יקבלו מעיתון מעריב פיצוי בסכום של 280 אלף ש"ח ועוד 30 אלף ש"ח הוצאות משפט, וזאת בגין פרסום תמונות החתונה מאסון ורסאי, ללא רשות כדין.
הזוג דרש ממעריב פיצוים כספים בסכום של מיליון ש"ח וסעדים נוספים, כגון צווים שיאסרו שימשו בתמונות. כזכור, באסון אשר אירע באולמי ורסאי בשכונת תלפיות בירושלים ביוני 2001, נהרגו 23 בני אדם ו-356 נפצעו. האסון אירע בעיצומה של חתונת בני הזוג (התובעים כאן).
לטענת בני הזוג, מהדורת עיתון מעריב שפורסמה ביום א' (28.5.01), כללה מוסף מיוחד ובו כתבות אודות האסון שהוכתר כ"אסון לאומי". לצידן של הכתבות הופיעה שורה ארוכה של תצלומי דומם, שצולמו על-ידי הצלם שאת שרותיו שכרו התובעים. מדובר בתצלומים שצולמו קודם להתרחשות האסון, ובהם כאלה שצולמו מחוץ לאולם ולפני טקס הנישואין גופו.
במרבית הצלומים נראים התובעים בתנוחות שונות המשקפות את אהבתם ושמחתם לקראת טקס הנישואין. לטענת התובעים, מדובר ב-28 תצלומים שונים, ואילו מעריב טוען כי מדובר ב-25 תצלומים בלבד, שכן 3 מהתצלומים לא פורסמו בעיתון מעריב אלא במקומון בשם "כל הזמן", שאף הוא עיתון המוצא לאור על-ידי הוצאת מעריב.
עילות התביעה העיקריות שנטענו על-ידי בני הזוג הן: הפרת זכויות יוצרים, ופגיעה בפרטיות שנגרמה בשל הפרת חוזה בין התובעים לבין הצלם. עיתון מעריב השיב כנגד האשמות אלה, כי רכש את התמונות מצלם החתונה תמורת סך של 2,000 דולר, תוך התחייבות להחזיר לו את התשלילים של התמונות. לטענת העיתון, פרסום התמונות נעשה כחלק מתיעוד של עניין ציבורי, הגובר על זכותם של התובעים לפרטיות, וכי התובעים לא רכשו זכויות יוצרים בתמונות שפורסמו, שכן זכויות אלה נותרו בבעלותו של הצלם.
בפסק הדין קובע בית המשפט, כי טענת מעריב לפיה זכויות היוצרים הינן בבעלות הצלם, וכי התמונות נרכשו כחוק, אינם מהווים הוכחה. פסק הדין קובע, כי הצלם לא היה צד לדיון ואף לא הוזמן כעד.
"אין אנו יודעים איפוא מה עמדתו לגבי טענה זו ולא הובאו כל ראיות לגבי התנאות מיוחדות בינו ובין התובעים לגבי זכויות היוצרים בתצלומים שהוזמנו אצלו. אין בית המשפט יכול איפוא לקבוע שאכן הותנו התנאות כאלה, ויש ללמוד על הבעלות בזכויות היוצרים במקרה שלפנינו מתוך הנסיבות המלמדות על כוונת הצדדים באין התנאה ספציפית. צלם שוכר דוגמן בכדי לצלם תמונה שרוצה הוא לצלם אם למטרה עסקית או אחרת שהוא, הצלם, מעוניין בה - ואין נפקא-מינה אם אותו דוגמן מקבל שכר עבור שרותיו או לא, כל עוד שברור כי הצלם הוא המעוניין בצילום ולא המצולם - הרי שלכאורה זכויות היוצרים הן של הצלם. אולם אם פונה אדם לצלם ושוכר את שרותיו המקצועיים לעניין שמזמין השרותים הוא המעוניין בו - בין לצרכים מסחריים בין לצרכים אחרים - הרי ברור שבדרך כלל המזמין הוא הרוכש את זכות היוצרים (ואין אנו עוסקים ב"זכות המוסרית")", קובע השופט בפסק הדין.
השופט קבע עוד, כי אין הוא מקבל את טענת העיתון כי עשה זאת מתוך עניין ציבורי. השופט הדגיש כי אין הוא כופר בכך שזכות הציבור לדעת נמנית עם זכויות היסוד, אולם זכות זו אינה מצדיקה פריצה לתוך זכות היוצרים של הפרט. "מה עוד שיש להניח שהנתבעת, אם היתה מעוניינת במיוחד בצלומים אלה, יכולה היתה עם קצת יוזמה ומאמץ לרכוש את הזכות לפרסמם מהתובעים. לא שמענו שאפילו ניסתה ללכת בדרך זו", קבע השופט.
"העיסוק נטו של הנתבעת הוא פרסום אחד העיתונים היומיים הנפוצים במדינה. עסוק זה ומימדיו מחייבים משנה זהירות שלא להיכשל בהפרת זכות היוצרים. המחזור הכספי הגדול ורווחיותו של העיסוק, עד כמה שניתן לשערם מתוך תפוצתו של העיתון, הם נתונים שחייבים היו למנוע את החפזותה של הנתבעת מקניית התמונות בלי לבדוק תחלה את זכות הצלם למוכרן. קשה להימנע מהמחשבה כי תמונות אלה נראו לנתבעת כאחד הגורמים המרחיבים את תפוצת העיתון ולכן גם את רווחיו. דברים אלה הם - בין השאר - שקולים חשובים בקביעת סכום הפיצויים שיש לפסוק לתובעים בהליך זה, שהועבר לפי הסכמת בעלי הדין האמורה לעיל למסגרת סעיף 79 לחוק בתי המשפט" מדגיש השופט.
לאור זאת, קבע השופט לזוג דרור פיצויים בסכום של 280.000 ש"ח בצרוף הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 30,000 ש"ח.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
