בדיחה ישנה מספרת על משה, בעל מכולת "משה ובנו", שהתקשה להשלים עם פתיחתו של סופרמרקט גדול ברחוב שלו, שנקרא "הכל זול ובגדול". "קילו ליצ'י ב-10 שקלים", כתב משה בשלט שתלה על החלון השרוט במכולת, לאחר שחבר סיפר לו שבסופר מוכרים קילו ליצ'י ב-15 שקל.
כבר למחרת היה הסופר מכוסה בשלטי ענק שהכריזו: "קילו ליצ'י ב-8 שקלים". משה לא ויתר, באותו טוש שחור הוא עשה איקס גדול על המספר 10 וכתב 6 (כלומר, 6 שקלים לקילו ליצ'י).
אבל שני בעלי הסופר המעונבים לא חשבו אפילו לתת למשה הקטן ולליצ'י שלו לפגוע בתוכניות ההתפשטות שלהם. עוד באותו ערב ירדה הוראה לבית הדפוס להכין אלפי פליירים עם הכותרת: "ליצ'י ב-3 שקלים" ולהפיץ אותם בשכונה. חברת יחסי הציבור שלהם אפילו הוציאה את ההודעה באופן בלעדי לעיתון הגדול במדינה.
גם הפעם, התשובה של משה לא איחרה לבוא. "ליצ'י בשקל, ליצ'י בשקל", עמד בפתח החנות וצעק עם המגפון. צעקותיו הגיעו עד למשרד המפואר שהקימו לעצמם שני הבחורים החדשים בשכונה, בקומה השנייה של הסופר.
הם ירדו לאט במדרגות, עברו את הכביש ונכנסו למכולת של משה בצעד של כניעה. "כל הכבוד לך על הקרב העסקי המכובד שניהלת נגדנו, משה", אמרו לו. "ניצחת. למכור ליצ'י בשקל זה דבר בלתי אפשרי, גם בעבור מי שמוכן להשקיע הרבה כדי לכבוש נתחי שוק גדולים. רק אנא משה, ספר לנו כיצד אתה מצליח להגיע למחיר רכישה זול כל כך עם הליצ'י?"
"ליצ'י?", אמר משה, "מה זה בכלל ליצ'י?"
מלחמת הליצ'י הראשונה של רמי לוי היא הסיפור הכלכלי הלוהט של השבוע; לא השכר במגזר הציבורי, לא השחיתויות ברשויות המקומיות ואפילו לא המשבר בשווקים הפיננסיים בעולם והדולר הקורס. אף אחד מאלה לא עניין יותר מאשר מחירי העוף בצומת אדמירלטי שליד נשר, ובצדק.
רמי לוי סיפק תצוגת תכלית של קרב עסקי, הלקוח משיעורי המבוא לכלכלה באוניברסיטה: מי שיציע את המחיר הטוב ביותר יקבל את הכסף של הלקוחות. ככה היינו מצפים שיתנהגו כמה שיותר שווקים במשק, למשל, שוק התקשורת, שוק ההון, ענף הבנקאות וענף הדלק.
המלחמה של רמי לוי היא סיפור של מתחרה קטן, חוצפן ורעב, שמנסה לכבוש נתח שוק על חשבון המתחרים הוותיקים, הגדולים והשבעים, שהיו מעדיפים שהוא יחוסל, או לפחות יישב בפינה שלו בשקט.
מי מרוויח משוק תחרותי כל כך? הצרכנים כמובן. אלא שכאשר הצרכנים מרוויחים, מישהו אחר נכנס ללחץ. והמישהו הזה הוא הבנקים והספקים, שנדרשים להוריד מחירים סיטוניים ולהגדיל את היקפי האשראי. לכן במחלקות האשראי בבנקים ובחדרי ההנהלה של הספקים הגדולים כבר מתלבטים בשאלה איך יוצאים מתבשיל העוף שרקח רמי לוי.
הם יודעים שבינתיים מדובר רק בעוף זול במיוחד, שעושה רעש גדול בעיתונות אבל לא באמת משפיע על סל המוצרים הכולל. ואולם הם יודעים גם שמלחמות שמתחילות בעוף קפוא יכולות להיגמר בשחיטה.
נפילה של רמי לוי תשאיר אותם עם בור גדול ועם שוק חדש, שבו שולטות שוב שתי הרשתות הגדולות, שופרסל ורבוע כחול. לכן הם מקווים שלוי רק מגייס נתח שוק באמצעות הכותרות בעיתונים, ושהוא אינו מתכוון ללכת עם העניין רחוק ולהרחיבו לחמשת הסניפים שהוא מתכנן לפתוח ב-2008, בנוסף לשמונה הפועלים כיום.
באופן אישי, לרמי לוי יש נכסים נוספים מלבד הבעלות על רשת המזון. גם לחברה עצמה יש גב בדמות קופת מזומנים בסך 150 מיליון שקל. ובכל זאת, זה לא מספיק למלחמה ארוכה בפריסה ארצית. מה גם שמניית החברה משדרת חולשה, וירדה ב-20% בשבועיים לעומת ירידה מינורית של המתחרות בתקופה זו. בינתיים, כולם כבר יודעים מי הגיבור החדש בשכונה - וזה כבר הישג.
