חברת נצר זהב, בבעלות הח"כ-לשעבר מיכאל רצון וחברת לוקי, מכרה ביום ה' לחברת אפרידר, בשליטת היזם אלי אלעזרא, מתחם לבניית 400 דירות ו-2,500 מ"ר מסחרי במרכז ראש העין. אפרידר תשלם 41 מיליון שקל. כל התמורה תועבר לבנק הפועלים, לכיסוי חובות נצר זהב לבנק. רצון היה בעבר סגנו של ראש הממשלה דהיום, אהוד אולמרט, כאשר כיהן כשר התעשיה והמסחר.
נצר זהב רכשה ב-1997, במכרז, ממינהל מקרקעי ישראל, את מתחם "מחנה ישראל" לשעבר בראש העין. המינהל עיבד תוכניות לבניית 800 דירות במתחם. נצר זהב בנתה ושיווקה 380 דירות ב-5 רבי-קומות. לאחר מכן הופסקה הבנייה, מסיבות שונות, ויתרת הדירות לא נבנתה עד היום.
החברה נקלעה לחובות של עשרות מליוני שקלים לבנק הפועלים, שהיה הבנק המלווה של הפרויקט. בשלב מסוים אף דרשה החברה הכלכלית של ראש העין, שעשתה את עבודות הפיתוח, למנות כונס נכסים לפרויקט. נצר זהב חייבת עד היום 1 מיליון שקל לחברה הכלכלית.
בעלי נצר הזהב הם הח"כ לשעבר מיכאל רצון 50% וחברת הבנייה הוותיקה לוקי, בבעלות ישראל נבו, 50%. באחרונה המריץ בנק הפועלים את הבעלים למצוא קונה למתחם, כדי לפרוע את החובות לבנק. נצר זהב ניהלה מו"מ עם כמה קונים-בכוח, ואפרידר הציעה את המחיר הגבוה ביותר.
העסקה טעונה הסכמת בנק הפועלים והנהלת המינהל. יצוין, כי על-פי החוזה המקורי בין נצר זהב למינהל, היתה החברה חייבת לסיים כבר לפני זמן ניכר את בניית כל 800 הדירות; היזמים מעריכים, כי נוכח הנסיבות יסכים המינהל למכירת המתחם לאפרידר.
רצון היה פעיל מרכזי בליכוד, ונבחר לכנסת בינואר 2003. אולמרט נבחר אז לשר התעשיה והמסחר, ורצון מונה לסגנו. עם בחירתו לח"כ ולסגן שר, ניתק רצון את קשריו הכלכליים עם "נצר זהב", והעביר את ניהול חלקו בחברה לאחיו ולחברת לוקי.
מקורביו של רצון אומרים, כי הוא היה הרוח החיה בחברה, והפסקת פעילותו הכניסה את החברה לבעיות. בסוף 2005 התנגד רצון להינתקות ולפינוי גוש קטיף, וכעונש על כך הדיח אותו ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, מתפקיד סגן השר. רצון גם לא נבחר לכנסת הנוכחית, לפני כשנתיים. הוא חזר לפעילות כלכלית ב"נצר זהב" ובעסקים אחרים.
"מחנה ישראל", לשעבר בסיס צבאי בריטי, היה לאחר קום המדינה אחד ממחנות העולים הגדולים בארץ. הממשלה שיכנה אלפי משפחות עולים מתימן בבתים המוארכים של הבסיס הצבאי. עם פינוי העולים עבר המתחם לניהול מינהל מקרקעי ישראל, שהוציא כאמור ב-1997 מכרז למכירת המתחם.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
