שופט בית המשפט המחוזי בירושלים יוסף שפירא דחה (יום א', 24.2.08) בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה הדן בתביעת מזונות וחלוקת רכוש שהגישה אשה נגד בעלה, להורות לבעל לתת תצהיר על פירוט רכושו, וכן להגיב לבקשה למזונות זמניים.
הבעל הגיש ב-29.5.07 תביעת גירושין לבית הדין הרבני וכרך בה חלוקת רכוש ומזונות. האשה הגישה נגדו תביעת מזונות ורכוש לבית המשפט לענייני משפחה. הבעל ביקש למחוק את תביעת האשה מחוסר סמכות. האשה הגיבה לתביעת הגירושין וטענה כי היא אינה כנה וכי כריכתה בנושא המזונות והרכוש נעשתה שלא בתום לב ושלא כדין. בית הדין הרבני החליט כי הוא בעל הסמכות לדון גם ברכוש ובמזונות. על החלטה זו ערערה האשה לבית הדין הגדול.
אף שבית המשפט למשפחה לא הכריע בשאלת הסמכות, הורה לבעל לפרט את בית המשפט קבע כי בית הדין הרבני אומנם קבע כי הוא המוסמך לדון בתביעת הבעל, אך לא נימק את קביעתו. בית המשפט ציין כי כדי שיוכל להכריע בנושא הסמכות היה מקום לחשוף את רכושו של כל צד, ולבדוק האם החשיפה החלקית הייתה בתום לב. על החלטה זו ביקש הבעל לערער לבית המשפט המחוזי.
טעם מיוחד
בהחלטתו לדחות את בקשת הבעל, כתב השופט שפירא כי בית המשפט למשפחה עדיין לא הכריע בשאלת הסמכות. הוא ציין כי על-פי הלכה של בית המשפט העליון בנושא זה, בית המשפט לענייני משפחה יכול לדון בשאלת סמכותו בהתקיים "טעם מיוחד". הוא הוסיף כי בית משפט לענייני משפחה אף ציין בהחלטתו כי "החלטת בית הדין הרבני אינה מנומקת, והאשה טוענת לפגמים נוספים".
"בית משפט לערעורים אינו נוהג להתערב בהחלטות בנושאים הקשורים לדרך ניהול המשפט לפניו, אלא אם מדובר בעיוות דין גלוי או פגיעה בכללי הצדק הטבעי, והמקרה שלפני אינו נמנה עליהם. נהפוך הוא, הגשת התצהירים מועילה לשני הצדדים ונחוצה להכרעה הן לעניין הסמכות והן לגוף טענות הצדדים, בשתי הערכאות", כתב השופט.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
