במחקר שבדק את המשותף והשונה בקרב יולדות יהודיות וערביות נמצאו ממצאים מעניינים ונראה כי חווית הלידה נתפסת בצורה שונה בין שתי הדתות, מבחינת שמות לוולד, הנקה, שיכוך כאב וכו'.
בעוד שהיולדות הערביות ראו אותן בהקשר של קבלת לגיטימציה חברתית, היולדות היהודיות ראו בהן דרך למימוש עצמי. כך עולה (ב', 25.02.08) ממחקר שנערך במרכז הרפואי אסף הרופא.
המחקר נערך בקרב מדגם מייצג של 126 יולדות ממוצא יהודי וערבי מוסלמי.
מנתוני המחקר עלה, כי המנהגים הבולטים שזוהו בקרב היולדות הערביות היו: תפילת "האדהן", מסיבת "האקיקה", "והקבסה"- ימי טהרה ומנוחה ליולדת ואילו אצל היולדות היהודיות, בעיקר הדתיות, זוהו התפילות: "ברכת הגומל", "שהחיינו", "וברכת הטוב והמיטיב".
בחירת שם לתינוק
על-פי הנתונים, נמצא כי השמות הדתיים הקלאסיים עדיין רווחים בחברה הישראלית ערבית, לעומת זאת, הם כמעט ונעלמו מהשכבה החילונית והמסורתית בחברה הישראלית יהודית, ותחת זאת בולטת עלייתם של שמות מודרניים, המייצגים ערכי טבע ותכונות חיוביות, כאשר חלקם מביעים מחאה חברתית סמויה נגד הג'נדר באמצעות מתן שם יוניסקס, ואחרים משקפים רצון לפרוץ את גבולות התרבות באמצעות מתן שם לועזי.
ממצאי המחקר הציגו הבדלים בין הקבוצות, בביצוע מעקב היריון וההשתתפות בקורס הכנה ללידה, שהיו נמוכים יותר אצל הנבדקות הערביות.
כמו-כן, בשלב הפנייה לחדר לידה, נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות, בסוג ומספר המלווים של היולדת. ביטויי התנהגות כאובה, הופגנו יותר על-ידי המשתתפות הערביות. שיכוך כאב באמצעות הרדמה אפידורלית, ניתן בשיעורים גבוהים ליולדות ממוצא יהודי, לעומת שיכוך כאב באמצעות פטידין ופנרגן, שניתן בשיעורים גבוהים ליולדות ממוצא ערבי.
בנוסף, בתחום הנקה, נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות: בעוד שכל היולדות ממוצא ערבי החליטו להניק, רק 71% מהיולדות ממוצא יהודי ביטאו את רצונן להניק.
עוד נמצא, כי בשתי הקבוצות נרשמה עלייה במשקל במהלך ההיריון, בסיבת הפנייה לחדר לידה, במספר שבועות ההיריון עד ללידה ובמשקל הילוד.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
