שופט בית משפט השלום בתל אביב, דן מור, גזר (יום ה', 6.3.08) שנה מאסר בפועל, שנה וחצי מאסר על תנאי, ו-10,000 שקל קנס על עו"ד חיים גדעון שהורשע בגניבת כספים מלקוחותיו.
מגזר הדין עולה כי עו"ד גדעון ייצג ארבעה שותפים וזכה בספטמבר 2003 במשפט. בית המשפט פסק להם כ-497,000 שקל ומסר את הכסף לעורך הדין. גדעון העביר לשלושה מארבעת השותפים את חלקם וחלקו של הרביעי, מנשה לוי ז"ל, נותר בידו, מעוקל לזכות שותף אחר. הוא החזיק את חלקו של מנשה לוי ז"ל בחשבון בנק על שם חברת רויאל בלו בע"מ, שבה שימש גדעון דירקטור ומיופה כוח, אף שמניותיה היו רשומות על-שם אחיו. חברה זו הוקמה לצורך רכישת פרויקט מקרקעין. גדעון טען כי נאלץ לעשות שימוש בחשבון זה, לאחר שרשויות מס ההכנסה הטילו עיקולים על כל נכסיו, כולל כל חשבונות הבנק הרשומים על-שמו.
השופט מור קבע כי אפילו אם טענה זו נכונה, הפר גדעון את חובתו כעורך דין וכנאמן לכספים אלו כאשר נמנע מלמשוך את הכספים גם כשהחשבון הפך לחשבון עסקי פעיל, שדרכו נגבית הלוואה שקיבלה החברה לצורך עסקיה, מבנק הפועלים. גדעון שלח את ידו בכספים בעצם "ערבוב" כספי הפיקדון עם חשבון הבנק העסקי של החברה. אף לא הייתה לגדעון שליטה בלעדית בכספים שבחשבון, וכספו של לוי נבלעו בחשבון הבנק. גדעון החזיר את הכסף רק כשנתיים לאחר מכן ממקור אחר.
עוד נקבע כי גדעון פעל ככונס נכסים מטעם לשכת ההוצאה לפועל, במכירת דירה, נכסו של חייב. במסגרת הליכי מימוש הדירה, קיבל עורך הדין פקדונות משני קונים פוטנציאליים, משפחת לוי ומשפחת יצחק. לאחר שנכרת הסכם מכר הדירה עם משפחת לוי, ולאחר שהליכי העברת הזכויות בדירה עברו להילוך גבוה, נמנע גדעון, בטענות שווא, מלהשיב למשפחת יצחק, המעוניינים האחרים בדירה, את פיקדונם שהוחזק בידו כנאמן בעבורם. גם כאן הוחזר הכסף רק לאחר יותר משנה, ומקור הכסף היה שכר הטרחה שקיבל בגין עסקה זו ככונס הנכסים. גם כאן נפסק כי גדעון שלח ידו בכספי הפיקדון, והשתמש בהם לצרכיו, עד שנכפתה עליו השבת הכספים.
שיקים בלא כיסוי
בשני המקרים הורשע עו"ד גדעון בעבירות של גניבה בידי מורשה. בגזר הדין כתב השופט מור כי אף שעורך הדין החזיר את כספי הגניבה בשני המקרים, נסיבות האירועים מלמדות על החומרה הרבה שמעשיו, ואין כל דרך להתעלם ממנה. במשפט התברר כי עורך הדין נקלע למצב כלכלי קשה ביותר וחובותיו הגיעו למיליוני שקלים. אבל השופט ציין כי בעניין זה אין לו אלא להלין על עצמו, משום שלווה כספים או ערב לכספים, בעסקת מקרקעין עם קבלן כלשהו.
הסתבכותו גררה אותו לביצוע עבירות של משיכת שיקים ללא כיסוי, שבגינן הוגשו נגדו כמה קובלנות לביה"ד של לשכת עורכי הדין והוא הורשע בהן ונגזרו עליו עונשי השעיה על תנאי. ואולם הפקדת כספי הפיקדון בחשבון הבנק של חברת רויאל-בלו, בסך כ-130,000 שקל, הייתה למעשה לקידום העסקה, אף שמדובר בכספי פיקדון המוחזקים בנאמנות. כשהלך מצבו והחמיר, נקט תכסיסי השהייה תוך הצגת מצגים כוזבים לפני הזכאים לכסף, עורכי דינם ואף דייני ביה"ד המשמעתי, לגבי קיומו בפועל של הפיקדון בחשבון הבנק. הוא קיווה, כל העת, כי בגלגול כספים בעסקות האחרות, יגיעו לידיו כספים שיספיקו להשבת הפיקדון. למזלו הטוב, כך אירע, אם כי באיחור.
בפרשה השנייה, כדי להימנע מלהשיב את כספי הנאמנות שקיבל ממשפחת יצחק, שכנע אותם עורך הדין כי עסקת המכר בדירה למשפחת לוי עומדת לפני ביטול, ואף הגדיל לעשות והחתים אותם על חוזה מכר הדירה, כחוזה המותנה בפקיעת החוזה שכבר נחתם מול משפחת לוי. השופט מור פסק כי פעולה זו הייתה מצג כוזב.
רק לאחר שהוגשה תלונה ללשכת עורכי הדין, במקרה האחד, ורק לאחר שהוגשו תלונות למשטרה והנאשם נחקר תחת אזהרה והתחייב להשיב את הכסף, במקרה האחר, החזיר כספים שהגיעו לידיו, כאמור, ממקורות אחרים. כספי הפיקדונות שימשו למטרותיו האישיות ולא היו בידיו לאורך כל התקופה.
לא מסר את כל האמת
השופט ציין בגזר הדין כי עו"ד גדעון הביע במשפטו חרטה על מעשיו, אך לא בחל במהלך המשפט בהעלאת כל טענה אפשרית, ולא תמיד דייק בדבריו ולא מסר את כל האמת. "התנהגותו זו תאמה אף את התנהגותו מול דייני ביה"ד המשמעתי על כל ערכאותיו", כתב השופט.
השופט כתב כי "מן הדין כי עונשו של עורך דין המועל בכספי לקוחותיו ושולח בהם יד, תוך מעילה באמונם ותוך פגיעה באמון הציבור בעורכי הדין, יהיה במאסר בפועל מאחורי סורג ובריח". עם זאת, ראה לנכון להתחשב בעובדה שעורך הדין החזיר את כספי לקוחותיו, וכן הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות.
