שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט יצחק עמית, קיבל את עתירת ארגון אדם טבע ודין (אט"ד), נגד מפעל חיפה כימיקלים (חכ"ל).
בית המשפט חייב את חכ"ל לעמוד בהסכם פשרה שנחתם ב-1996, בינה לבין אט"ד, המחייב את המפעל לעמוד בתקנים יומיים מחמירים של הזרמת המזהמים לקישון.
בהתייחסו לסוגייה המרכזית בעתירה, כתב השופט עמית כי: "משך ארבע שנים, חכ"ל לא העלתה, ולו ברמז, את הטענה כי היא רשאית לערוך את דיווחיה על-פי ממוצע חודשי של תמהיל פיסי שנצטבר לאורך החודש. רק בסוף הדרך, הפתיעה חכ"ל בהעלותה את הטענה, כי מדיווחיה בעבר, עולה כי נתכוונה שיש לפרש את ההסכם לפי ממוצע חודשי". השופט עמית הוסיף: "כל קשר בין מה שעשתה חכ"ל בפועל, לבין לשון ההסכם, מקרי בהחלט".
בסיכום פסק הדין, כתב השופט עמית, כי הוא: "מצהיר כי על המשיבה (חכ"ל) נאסר להזרים שפכים, במישרין או בעקיפין, לנחל הקישון או לים התיכון, שהכמות היומית של המזהמים בהם, גדולה מזו שנקבע בסעיף 4.1 להסכם הפשרה בין הצדדים (6.500 מ"ק כפול הריכוז שנקבע לגבי כל רכיב ורכיב). ריכוז החומציות, לא יעלה בכל מקרה, על התקן שנקבע בסעיף 4.1 להסכם, ללא קשר למסת הספיקה".
כמו כן הורה השופט עמית לחכ"ל, לדווח לאט"ד על עמידתה בתקנים המוסכמים, וחייב אותה בתשלום הוצאות משפט בסך 75,000 ש"ח, בצירוף מע"מ.
השופט עמית ציטט בפתח פסק דינו את השיר "כל הדרכים מובילות לרומא", אותו שרו חנה מרון ויוסי ידין: "כן יפה היא הדנובה וגדול הוא הריין, אך ירדן וירקון וגם נחל קישון יקרו לי מאלה פי אלף, אמנון...".
השופט עמית הוסיף כי נכון להיום הקישון הוא: "לא נחל שזוגות מהלכים שלובי זרוע לגדותיו ומים חיים מפכים בו, אלא נחל ובו מים מאררים ובוצה שנצטברה במהלך השנים.
עו"ד ציפי איסר-איציק, סמנכ"ל אדם טבע ודין, ועו"ד אלונה קארו-יפת, שייצגו את אט"ד, אמרו בעקבות פסק הדין: "מדובר בציון דרך חשוב במאבק המתמשך כנגד זיהום הקישון".
עורכות הדין איסר-איציק וקארו-יפת הביעו את תקוותן כי "מפעל חיפה כימיקלים, כמו גם מפעלים נוספים באזור יבינו את החובה לשמור על הקישון למען כל תושבי המדינה ושאל להם להמשיך ולהרסו לשם עשיית רווחים כלכליים".
שמות קשורים
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
