בימים אלה מסתיימות בתיאטרון הקמארי הכנות לקראת הצגה חדשה - "השיבה לחיפה". מדובר במחזה חדש מאת בעז גאון ובבימויו של סיני פתר, על-פי נובלה של דוברו לשעבר של ארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלשתין", רסאן כנפאני.
הבולט שבסופרי ההתנגדות
כנפאני היה ילד בן 12 בעת הקמת מדינת ישראל, ונעקר מעיר הולדתו עכו ללבנון. הוא היה בן 36 כשחוסל בביירות בידי ישראל בשנת 1972, כיוון שהשתייך ל'חזית העממית לשחרור פלשתין' וערך את בטאונה 'אלהדף' (המטרה). הוא הותיר מאחריו מורשת ספרותית עשירה ושמו הולך לפניו כאחד הבולטים מבין "סופרי ההתנגדות".
על מבצע החיסול בביירות סופר לא מזמן בכתבה בידיעות אחרונות [29.01.08]: "ב־1972 יצא כוח משולב של סיירת מטכ"ל, הקומנדו הימי והצנחנים למבצע חיסול בבירות. היעד היה 'גילה', בניין בן שבע קומות שבו שכנה מפקדה של החזית העממית. אומנם הכוח הצליח להתגבר על המאבטחים בכניסה, אבל אז הפתיע אותו טנדר עמוס במחבלים שהגיח למקום. שני לוחמי סיירת מטכ"ל נהרגו. למרות זאת המשיך הכוח לנהל קרב בלב ביירות, מול מחבלים נוספים שירדו מהדירות כדי לסייע. בסופו של הקרב הרסה סיירת הצנחנים חלק מהבניין, קברה תחתיו עשרות מחבלים ונסוגה תחת אש. מאוחר יותר קיבל אמנון ליפקין־שחק את עיטור העוז על קור הרוח שהפגין במהלך הלחימה".
"השיבה לחיפה" נחשב בעיני רבים ליצירה הספרותית המטלטלת ביותר שנכתבה אי פעם, על-אודות הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
העלילה
כמעט ארבעה עשורים אחרי שפורסמה היצירה לראשונה ב-1969, תעלה הצגה ראשונה של המחזה ב-21.4.08 באולם קאמרי 2 בשעה 20:30, בעיבוד לעברית. במרכז העלילה עומדת השאלה: מי הם הוריו ה'אמיתיים' של ילד? מי שגידל אותו, או מי שהביאו לעולם? בשנת 1948 נמלטו בני הזוג ספיה וסעיד מביתם. בעלון הקאמרי כתוב שהדבר היה "בעיצומה של ההתקפה היהודית על חיפה". עקב בהילות בריחתם הנואשת, הותירו מאחור תינוק. כשני עשורים לאחר מכן, בשנת 1967, הם חוזרים לביתם שבחיפה, כדי לבחון מה עלה בגורלו. האם חי? האם מת? האם היהודיה החיה בביתם היום, מרים גושן, שימשה כאמו? ואם כן, מה עליו לעשות כעת? להילחם בהוריו, או לשוב איתם לרמאללה? מה יקרה במהלך המפגש הטעון בין ההורים הפלשתינים לאם המאמצת היהודיה?
בתקופה שכותב המחזה היה חבר פעיל בחזית העממית, ביצע הארגון פיגועים רבים:
- בנובמבר 1968 חטפו מחבלי החזית העממית מטוס אל-על (החטיפה הראשונה של מטוס אל-על, וכן החטיפה הראשונה שביצעה החזית) אשר היה בדרכו מרומא לתל אביב, ואילצו אותו לנחות באלג'יר. 32 נוסעי המטוס הוחזקו באלג'יר כבני ערובה במשך 39 יום.
- חודש לאחר מכן, הותקף מטוס אל-על על הקרקע באתונה. נוסע אחד נהרג, אחר נפצע.
- פיצוץ מטוס של חברת סוויסאייר משווייץ לישראל ב-21 בפברואר 1970. בהתרסקות נהרגו 47 איש, מהם 15 ישראלים.
- ב-6 בספטמבר 1970 ניסו מחבלי החזית העממית לחטוף בו-זמנית 4 מטוסים ולהנחית אותם בירדן: DC-8 של סוויסאייר ובואינג 707 של TWA נחטפו באותה עת, ו-6 ימים לאחר מכן נחטף מטוס VC-10 של BOAC. חטיפת מטוס אל-על שתוכננה נכשלה הודות לטייס אשר ביצע צלילה חריפה ולתגובה מהירה של המאבטחים והנוסעים במטוס. עם זאת, החזית העממית הצליחה לחטוף מטוס בואינג 747 של פאן-אמריקן ולהנחיתו בקהיר. כל המטוסים פוצצו על הקרקע, הנוסעים שוחררו בשלום.
- ב-30 במאי 1972 ביצעו שלושה מחבלים יפניים את הטבח בנמל התעופה לוד, בשליחותה של החזית העממית לשחרור פלשתין, לאחר שאומנו על-ידה בלבנון.
תגובת הבמאי של ההצגה מדברת בעד עצמה: "אני עושה תיאטרון ולא פוליטיקה".
תושבים מתל אביב יזמו עצומה, ובכוונתם להפגין ביום ראשון הקרוב (6.4.08) בשעה 14:00 מול אודיטוריום אניס ברחוב הפעמונית 9 ביפו ד', בו אמורה להתקיים פרזנטציה של ההצגה לעיתונאים. המארגנים הודיעו כי ההפגנה תיעשה באישור המשטרה. הם קוראים לחרם של ההצגה ועל התיאטרון, ודורשים מיושב-ראש חבר הנאמנים של התיאטרון, ראש עיריית ת"א-יפו, רון חולדאי, להורות על ביטול ההצגה. דרישה דומה נשלחה להנהלת אגודת ידידי הקאמרי שבראשה עומדת ליאורה עופר-אנגל, בתו של אל ההון ידוע יולי עופר.
ההצגה תעלה במסגרת שיתוף פעולה בין התיאטרון הקאמרי לאודיטוריום אניס בשכונת יפו ד' כחלק מפרויקט פיתוח ועידוד מחזאות ישראלית חדשה. במסגרת זו יפיקו הקאמרי ואודיטוריום אניס מספר הפקות מקור בשנה, על בימת האודיטוריום.
- את תגובת הקאמרי לא ניתן היה להשיג.
