בעשור האחרון צומצמה צריכת המים השפירים בחקלאות ב-40% מ-892 מיליון קוב בשנת 1996 ל-519 מיליון קוב. כך עולה מסיכום כלכלי שערכה התאחדות חקלאי ישראל. הירידה בצריכת המים השפירים נובעת משילוב של מעבר למי שפד"ן וקולחין, הגברת השימוש במים מליחים והפחתה של כ-15% בכלל צריכת המים.
נתון זה בולט במיוחד על-רקע העלייה המרשימה באותה תקופה בתפוקה החקלאית מ-9.4 מיליארד שקל בשנת 1996 (בערכים מתואמים ל-2006) ל-12.7 מיליארד שקל בשנת 2006 - גידול ריאלי משמעותי של 35%.
על-פי נתוני ההתאחדות, בשנת 1996 ייצרו החקלאים בעזרת קוב מים אחד תוצרת חקלאית בערך של 7.8 שקל, ואילו בשנת 2006 קוב מים אחד (שברוב המקרים אינו של מים שפירים) שימש ליצור תוצרת בערך של 11.5 שקל - גידול של 47%.
בתקופה שנבחנה בהשוואה, גדלה הצריכה העירונית ב-22% והגיעה ל-737 מיליון קוב, בשל הגידול באוכלוסיה, התרחבות הבנייה הפרטית והעלייה ברמת החיים. כיום המגזר העירוני הוא צרכן המים הגדול בישראל, הרבה מעבר לחקלאות.
מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, יוסטה בלייר, מסר שבכל שנת בצורת מפנים פרשנים שונים את האצבע למגזר החקלאי. כיום, לאחר ההתייעלות יוצאת הדופן שעברה החקלאות בשימוש במים, יש לחפש את האחראים למשבר המים במי שבלמו את ההשקעות ביצירת מקורות מים חדשים לכלל האוכלוסיה. המגזר החקלאי משמש מופת לשינוי חשיבה והתארגנות לימים קשים. לצערנו, לא כך עשו מגזרים אחרים.
