יעקב מור תבע את חברת דואר ישראל בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 5,000 שקל לאחר שקיבל באיחור חבילה שהכילה קפה וגבינה שהתקלקלה. לדבריו, החבילה נשלחה בחודש ספטמבר אשתקד, במשלוח מיוחד תוך 24 שעות תמורת 49 דולר ובפועל קיבל אותה כעבור 10 ימים. מור ביקש את דמי המשלוח, בתוספת 1,000 שקל עלות החבילה ופיצוי בגין עוגמת נפש.
בכתב ההגנה השיבה חברת הדואר שהתובע אינו זכאי לתבוע אותה לאור הוראות סעיף 78 לחוק הדואר הפוטרים אותה מאחריות לנזק בשל איחור במסירה. כמו כן שאחריותה מוגבלת לסכום של 543 שקל לחבילה ששוקלת עד 20 ק"ג. עוד נאמר שהשולח הוא שזכאי לתבוע פיצויים או להעביר את זכותו לאחר, וזכות זאת לא הועברה לתובע ומכאן שאין לו זכות עמידה.
בפסק דין שניתן בתחילת החודש, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת אנה שניידר, את התביעה ולפנים משורת הדין לא חייבה את התובע בהוצאות משפט. "הרחבת היקף האחריות בגין נזק או אובדן של דבר דואר יוביל בהכרח להאמרת התעריפים עבור כלל מקבלי השירות. קיים אינטרס לגיטימי בהגבלת האחריות לנזקים, ובוודאי במקרים של איחור במסירת דבר הדואר שהינו תופעה נפוצה יחסית. הגבלת האחריות נועדה בסופו של דבר להיטיב עם כלל הציבור הצרכנים הנזקקים לשירותי הדואר, גם אם יש בה כדי לפגוע בצרכן מסוים, שסבל נזק כתוצאה מליקויים בשירות".
לדברי השופטת שניידר, החבילה הגיעה לתל אביב מלרנקה בקפריסין כעבור 4 ימים בעוד שמדובר במרחק של שעת טיסה. "התובע לא הוכיח מה הייתה סיבת העיכוב בקפריסין וגם לא הוכח, מעבר לטענה שהחבילה נשלחה בדואר אי.אם.אס אם השולחים פירטו שמדובר במוצרי מזון רגישים ושישנה חשיבות להגעתם ליעד תוך 24 שעות. בנסיבות אלה ישנה עילת תביעה, אם בכלל, לשולחים עצמם נגד הרשויות בקפריסין, ולא לתובע נגד הנתבעת. בהקשר זה יצוין כי לא הוכח שהשולחים העבירו לתובע את זכותם לתבוע פיצויים כאמור בסעיף 80 לחוק". השופטת שניידר הוסיפה שחזקה שהגבינה התקלקלה בעת העיכוב במשלוח החבילה מקפריסין ולפיכך אין משמעות אם הנתבעת איחרה במסירת החבילה בישראל אם לאו.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
