|
|
ליאוניד נבזלין. נשאר בארץ
|
|
|
|
|
בית המשפט העליון דחה (יום ד', 14.5.08) עתירה להסגיר לרוסיה את איל ההון ואחד מבכירי חברת הגז והנפט יוקוס, ליאוניד נבזלין. כמו-כן נדחתה הבקשה לשלול את אזרחותו הישראלית ואת תעודת העולה שלו. העתירה הוגשה על-ידי שני עותרים "ציבוריים" בטענה כי נבזלין היה מעורב בפלילים וכי קיבל את אזרחותו תוך מצג שווא.
אין זו הפעם הראשונה שהבקשה להסגירו נדחית. באוגוסט 2006 הודיעה המדינה לרוסיה כי לא תוכל להעתר לבקשה להסגיר את נבזלין בשל "תשתית ראיות שאינה מספיקה כדי להכריז על נבזלין כבר הסגרה". גם אחרי שרוסיה העבירה חומר ראיות נוסף, המדינה שבה וחזרה על עמדתה כי אין די בראיות כדי להורות על הסגרתו.
הנושא שב כאמור אל בית המשפט העליון באמצעות עתירה של ד"ר יולי נודלמן ואליעזר שמעוני. השניים טענו כי האזרחות הישראלית ותעודת העולה הוענקו לנבזלין תוך מסירת מידע כוזב על ידו בדבר מעורבותו לכאורה בעבירות פליליות והחקירות נגדו ברוסיה. נודלמן אף טען כי החשדות החמורים נגד נבזלין "הופכים את שהותו בישראל למסוכנת". עוד טענו כי נוכח התחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל וכדי לא להפוך את ישראל למקלט לעבריינים יש להסגיר את נבזלין.
מנגד, באי-כוחו של נבזלין, פרופ' דוד ליבאי, דפנה ליבאי ודנה וייס, טענו כי "ההאשמות נגדו הן תוצר של רדיפה פוליטית מצד השלטון ברוסיה המבקש לחסל את מתנגדיו ולהשתלט על הונם". לטענתו, רדיפה דומה מתנהלת נגד בכירים נוספים בחברת יוקוס. והמשותף לרבים מהם הוא היותם יהודים בעלי ממון והשפעה שהתנגדו למדיניות הממשל הרוסי". עוד נטען, "כי ב-2004, יממה אחת בלבד לאחר שפרסם את תמיכתו במועמדת האופוזיציה לשלטון, רוסיה הכריזה על נבזלין כמבוקש בשל ביצוע עבירות".
כאמור העתירה נדחתה. בהחלטה כתבו השופטים, אדמונד לוי, מרים נאור ואסתר חיות כי ראיות בקשת ההסגרה של רוסיה אינן קבילות. מדובר ב"עדויות מפי השמועה שלא ניתן להורות על בסיסן על הסגרתו של אדם. בקשת ההסגרה עסקה בחמישה אירועים במהלכם מספר אזרחים מצאו את מותם ואחרים נפצעו. על-פי החשד, שלח נבזלין שכירי חרב לבצע מעשים אלה, ברם, בחומר הראיות שהוצג בבקשת ההסגרה לא נמצאה ולו ראיה ישירה אחת הקושרת את נבזלין למעורבות באותם מעשים. בארבעה אירועים התמצו הראיות בהודאותיהם של שכירי החרב, שטענו בחקירתם כי שולחם טען באזניהם כי הוא עצמו נשלח על-ידי נבזלין. מבצעי העבירות מעולם לא נפגשו אפוא עם נבזלין, אלא רק שמעו מאדם שלישי כי הוא היה זה שעמד מאחורי ביצוע העבירות. והרי זוהי עדות מפי השמועה שאינה קבילה על-פי הדין הנוהג בישראל".
הם ציינו עוד כי "אותו אדם שלישי, שגרסתו היתה עשויה לשפוך אור על הפרשה כולה, לא נקרא למסור עדות, הואיל ועל-פי הנטען בבקשת ההסגרה הוא נרצח בחודש נובמבר 2002. אירוע אחרון זה מיוחס אף הוא לנבזלין, הגם שבקשת ההסגרה אינה מפרטת ולו ראיה אחת הקושרת את נבזלין למעשה זה. הנחתם של מנסחי הבקשה היא כי לנבזלין היה עניין בחיסולו של אותו אדם, אולם ברי כי בהיעדרה של תשתית ראייתית אין בהנחה זו, ככל שתישמע הגיונית, כדי לבסס את החשדות ברמה הנדרשת לשם הגשתו של כתב-אישום".
בהתייחסם לסוגיית האזרחות, ציינו השופטים כי נבזלין קיבל אזרחות בינואר 2004 ורק לאחר מכן הוכרז על-ידי הפרקליטות הרוסית כדרוש לחקירה. בנסיבות אלו לא קמה לדבריהם עילה לשלול את אזרחותו.
בסיום דבריהם מתחו השופטים ביקורת על העותרים עצמם שלא הצליחו לדבריהם להצביע על "פגיעה ציבורית או חוקתית" המעניקה להם מעמד של "עותר ציבורי".
בית המשפט הורה לכל אחד מהעותרים לשאת בהוצאותיו של נבזלין בסכום של 15 אלף שקלים.
