קנס לחנווני שהפקיע מחירי מוצרי יסוד

כתב האישום של מקרה זה מייחס לראובן רובינוב (להלן: "הנאשם") עבירות לפי סעיפים 11 א' ו-34 א' לחוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים תשנ"ו-1996. הנאשם מנהל בת"א חנות בשם "סופר בוגרשוב ת"א". לטענת התביעה בחודש דצמבר 2007, הנאשם הציג למכירה ומכר מלח שולחן, חלב, שמנת ולבן, במחירים העולים על המחיר הקבוע, וזאת על סמך ממצאי ביקורת שערכה מפקחת מוסמכת מוטעם משרד התמ"ת.

הנאשם הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון והורשע בהתאם. ע"פ ההסדר, המליצה התובעת להשית על הנאשם קנס בסך 5,000 ש"ח, ולחייבו בחתימה על התחייבות בסכום גבוה. במסגרת הטיעונים לעונש, התובעת ביקשה לכבד את הסדר הטיעון, בציינה כי מצד אחד המחירים נקבעו ע"י המחוקק כדי להגן על החלש, ואולם מאידך יש להתחשב בכך שעברו של הנאשם נקי ובטענתו כי הוא לא דייק במחירים עקב חוסר ידיעה.

כמו כן, יש להתחשב בהתחייבות להקפדת מילוי הוראות החוק, כשהחתימה על התחייבות בשיעור גבוהה הינה עונש צופה פני עתיד. הנאשם טען כי הוא בן 26, ומנהל את המכולת מזה 4 שנים. המקום פתוח 24 שעות, ואביו שעובד איתו, הוא ששם את המחירים. נטען, כי כיום הם עובדים לפי המחירון.

ככלל, בתי-המשפט נוהגים לכבד הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, אם הוא סביר, הגיוני ויש בו לאזן כראוי בין האינטרס הציבורי שהתביעה מייצגת לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם. בהתקיים איזון כזה, ביהמ"ש יכבד את הסדר הטיעון, בהתאם להלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון. בדיון בבית המשפט התובעת אישרה שע"פ החוק הנוהג היום, המחיר הקובע מתפרסם מדי פעם בשני עיתונים יומיים, וברשומות. בית המשפט קבע, כי העבירה נשוא ההרשעה היא עבירה חמורה, המתבצעת דרך כלל על-רקע רצון הסוחרים להשיג רווחים קלים בניגוד לחוק. בענייננו, מקבלת העבירה משנה חומרה לנוכח העובדה שהנאשם הודה בהפקעת מחירים של 5 מוצרי יסוד. לגבי אחד מהם, מלח, המחיר הופקע בלמעלה מ-30%.

בית המשפט קבע, כי הנסיבות מצדיקות תגובה שיפוטית חמורה בהרבה מזו המוצעת בהסדר הטיעון. תגובה כה מתונה איננה מאיינת את פוטנציאל הרווחים שבביצוע העבירה. כך שבמאזן שיקולי עלות תועלת, אין בתוצאה העונשית המוצעת לשמש גורם מרתיע והיא לא מהווה מסר חד-משמעי המבהיר לנאשם ולנאשמים בכוח שכמותו, שהמפקיע מחירים יוענש בחומרה, ובאופן שיהפוך את ביצוע ההפקעות לבלתי כדאי.

אולם, עם זאת ביהמ"ש גזר את הדין בלתי להתעלם מהנאשם הספציפי ומנסיבותיו. במקרה זה, קבע בית המשפט, כי יש לתת משקל לעבר הנקי של הנאשם, הודאתו, ובמיוחד להלכה באשר לכיבוד הסדרי טיעון. אשר על כן, ביהמ"ש קבל את ההסדר וגזר על הנאשם קנס בסך 5,000 ש"ח, שישולם בשני תשלומים שווים; חתימה על התחייבות בסך 25,000 ש"ח שבמשך שנתיים מהיום לא יעבור את העבירה שבה הורשע. לא ישולם הקנס ו/או לא תיחתם ההתחייבות - ייאסר הנאשם ל-60 יום.

אגב אורחא ציין בית המשפט, כי העבירה התגלתה במהלך ביקורת שערכה מפקחת ממשרד התמ"ת. לביהמ"ש יש ידיעה שיפוטית באשר למגבלות כוח האדם במשרד התמ"ת, המעסיק מספר לא רב של מפקחים. אלו כמובן אינם יכולים לפקח ולבקר באלפי עסקי המזון הפועלים בתחום סמכותו השיפוטית של בית המשפט זה. יוצא אפוא, שהמציאות שוללת פיקוח שוטף ויעיל על הנעשה בכל העסקים. האכיפה מתבצעת ע"פ סדרי עדיפויות מערכתיים, ומקילה על ביצוע עבירות.

בית המשפט ציין, כי המחוקק מצא להגן על קהל הצרכנים תוך התחשבות מיוחדת בשכבות החלשות, הרחיב את ההגנות, והחמיר בעונשים. לשם כך נותרו מחירי מצרכי יסוד בפיקוח והם משתנים מעת לעת. ההגנה שמהמחוקק העניק לצרכנים יכולה להיות יעילה ואפקטיבית אם הציבור יקבל מידע שוטף ונגיש באשר למחיריהם של מוצרי יסוד. הפרסום החד פעמי בעיתון וברשומות בלבד לא מבטיח אינפורמציה נגישה ועדכנית, כך שצרכן מן היישוב הנקלע לחנות במטרה לקנות מוצרי יסוד לא מצויד במידע אקטואלי באשר למחיר המרבי המותר.

בית המשפט הוסיף, כי קשה לקבל שכל מי שהולך לקניות בודק קודם ברשומות או בעיתון שהתפרסם מתי שהוא, מהו המחיר המותר. משכך ראוי ורצוי שהמחוקק יחייב את בעלי העסקים לתלות במקום גלוי בעסק העתק המחירים הרשמיים שפורסמו ברשומות, פעולה שלכשעצמה תרתיע את הסוחרים מביצוע העבירות ותאפשר לצרכנים הרוצים בכך, להתלונן במקרה של גילוי עבירה. בית המשפט הורה למזכירות לשלוח העתק פרוטוקול והחלטה ללשכת שר התמ"ת, בכדי שישקול אפשרות להנהיג צו בדומה לצו הנוהג בעסקים כגון מספרות, חנויות תכשיטים וכיוצ"ב.