יציאת טלנסקי מהארץ נאסרה עד יום שני

שעות ספורות לאחר שהגישה הפרקליטות את הבקשה לעיכוב יציאתו של טלנסקי מהארץ, ניתנה החלטה בבית המשפט המחוזי על-ידי הנשיאה, מוסיה ארד, ובה היא מורה לפרקליטות להבהיר "מדוע הבקשה הוגשה לבית משפט זה".

השופט ארד כותבת, כי שאלה זו מתבקשת, בין השאר, לנוכח העובדה שעד כה הבקשות לאיסור יציאתו של טלנסקי מהארץ הוגשו לבית משפט השלום בתל אביב, כאשר בבקשה האחרונה בנדון (מיום 12.5.08) נאמר (בסעיף 2): "הצדדים הגיעו להסכמה לפיה יוארך תנאי זה עד לסיום מתן העדות המוקדמת בבית המשפט".

זאת ועוד, כותבת השופטת, המדינה ראתה לנכון להגיש את הבקשה הנ"ל לבית משפט השלום, שמונה ימים לאחר הגשת הבקשה לגביית עדות מוקדמת לבית משפט זה, ואף הפנתה (בסעיף 3) להליך האמור.

משמעות הדבר: לפי הכוונתה של השופטת, אין כלל צורך בהליך משפטי, שכן טלנסקי כבר הסכים להישאר בארץ עד סיום עדותו המוקדמות, והסכמתו קיבלה תוקף של פסק דין.

בעקבות ההערות פנתה הפרקליטות לבית המשפט השלום

הפרקליטות פנתה בשעות אחר-הצהריים המאוחרות לבית משפט השלום בתל אביב, בבקשה להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד טלנסקי. הצדדים הסכימו להוצאת צו שיהא בתוקף עד יום 26.05.08. הפרקליטות שומרת לעצמה את הזכות לשוב לבית המשפט ולבקש להאריך את הצו למועד מאוחר יותר, וזאת בהתאם להחלטות שיתקבלו בבית המשפט המחוזי בירושלים, בדבר מועד שמיעת עדותו המוקדמת של טלנסקי.

טלנסקי מתנגד כאמור בתוקף לבקשת הפרקליטות. בתשובה שהגיש לבית המשפט, באמצעות עו"ד ז'ק חן, מנמק טלנסקי כי הוא הסכים להאריך את שהותו בארץ ולעכב את חזרתו לארצות הברית, גם כשלא היה תלוי ועומד נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ. אחר-כך, לפנים משורת הדין, הוא הסכים לשלוש בקשות שונות להאריך צו זה. עתה, הוא טוען, בשל נסיבות אישיות הוא אינו יכול עוד להישאר, והוא חייב לשוב ולטפל ברעייתו ובעסקיו.

טלנסקי מבטיח שוב ושוב לחזור לישראל מתן עדות, ככל שיידרש. הוא מציין, כי מזה עשרות שנים הוא נוהג לבקר את משפחתו בארץ בתדירות ממוצעת של שלוש-ארבע פעמים בשנה, בעיקר בתקופות החגים. בשנת 1993 הוא אף רכש דירה בירושלים ששימשה אותו בעת ביקוריו התכופים בארץ. כיום בבעלותו דירה אחרת המשמשת אותו בביקוריו. לדבריו, בתקופה הקרובה הוא עומד להגיע לישראל לפחות שלוש פעמים, לשלוש שמחות משפחתיות: חתונת נכדתו שתתקיים ביום 11.06.08; חתונת נכדו שתתקיים ביום 15.07.08; וחגיגת בר המצווה של נכדו שנקבעה ליום 6-7.07.08. ההזמנות לאירועים יימסרו לבית המשפט בעת הדיון בבקשה".

בא-כוחו של טלנסקי, עו"ד ז'ק חן, כותב עוד בתגובה, כי רעייתו של טלנסקי שוהה בימים אלה בביתם בארצות הברית. "למרבה הצער, הגב' טלנסקי לקתה במחלה קשה ונמצאת תחת משטר של טיפולים ומעקב. אישור המעיד על נכונות האמור יוגש לבית המשפט בעת הדיון. הגב' טלנסקי גם סועדת את אביה בן ה-98 שמתגורר בשכנות עם בני הזוג".

בשל נסיבות אלה, הוא חייב לשוב לארה"ב לטפל בענייניו, כולל בעסקיו. "מכורח הנסיבות, הוא נמצא כאן בגפו כשאשתו החולה נמצאת בביתם בארצות הברית כשהיא שרויה באי-ודאות ומתח עצום נוכח הניתוק שנכפה עליהם. מתח זה התעצם גם בעקבות הפרסומים הרבים, בארץ ובחו"ל שהתלוו לפרשה. למר טלנסקי צורך דחוף וחיוני להיות לצדה, ולו לזמן קצר, על-מנת להסביר ולהרגיע". גם עסקיו, הוא כותב, "דורשים את טיפולו המיידי. מלבד הטיפול השוטף והרגיל, הוא נדרש בדחיפות לייצב את עסקיו, גם זאת ולו לזמן קצר, להסביר לשותפיו וללקוחותיו את המצב ולצמצם את הנזק העצום שכבר גרמה לו פרשה זו".

עו"ד ז'ק חן מציין בתגובה, כי גם הפרקליטות יודעת היטב כי היא אינה יכולה לעכב את טלנסקי ולכפות עליו להישאר בארץ. הוא מפנה לסעיף 30 לתגובת המדינה מיום 18.05.08 לערעור, שם נכתב: "המערערים טוענים כי המשיבה אינה מבהירה כהלכה את מעמדו של מר טלנסקי, האם חשוד הוא או עד בלבד. יש להשיב על כך כי מר טלנסקי הוא עדיין בגדר חשוד בביצוע עבירות בפרשה ומעמדו הסופי טרם התברר. עם זאת ניתן לומר כי החשדות העולים בשלב זה מחומר החקירה אינם חמורים עד כדי הצדקת עיכוב יציאתו מן הארץ. על מר טלנסקי מוטלים כעת תנאים מגבילים (צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת ערבות בנקאית). עם זאת, יש לציין כי לא ניתן יהיה לעשות שימוש בערבויות שיוטלו עליו בשל היותו חשוד בעבירות, לשם כפיית שובו לארץ כעד".

בשורה התחתונה מבקש טלנסקי מבית המשפט שלא למנוע את יציאתו מהארץ. "כל תוצאה אחרת, תהווה פגיעה של ממש במשיב 3, תושב ואזרח ארצות הברית, ובזכויותיו החוקתיות... גם אם האינטרס הציבורי בהבטחת עדותו של מר טלנסקי הוא גדול, לא ניתן להתעלם מזכויות יסוד אלה שלו כאילו הן אינן קיימות. כפיית ניתוקו מביתו, מרעייתו ומעסקיו, על הנזק המתמשך והמשמעותי שנגרם לו כתוצאה מהתמשכות ההליכים – אינו נדרש, הוא אינו מידתי והוא עולה במידה ניכרת על הנדרש. מר טלנסקי, למרות כל הרצון הטוב שהפגין עד כה, אינו יכול להפוך "שבוי" בידי רשויות התביעה, המתעלמות מזכויותיו הבסיסיות ומהנזק העצום שנגרם לו".