שולה בת-חן תבעה את חברת הנסיעות דרך אגד תעופה ונופש (נתבעת 1) ואת נמל אשדוד (נתבע 2) בבית משפט לתביעות קטנות בחיפה לאחר שמזוודתה נעלמה. מכתב התביעה עלה שהתובעת נפשה באנייה מג'יק 1, בחודש ספטמבר אשתקד, ולאחר שהתייצבה בנמל אשדוד, עברה הליכי בידוק והגיעה לחדרה גילתה שמזוודתה נעלמה. התובעת נותרה ללא ביגוד, כלי רחצה והלבשה תחתונה ועד היום לא קיבלה את מזוודתה. לדבריה, זכתה ליחס מחפיר מצוות האנייה ומנהליה והלינה על הסבל שנגרם לה. התובעת ביקשה פיצוי בגין הנזק הממוני, הכולל את שווי החפצים שאבדו, והלא ממוני הכולל סבל ועוגמת נפש.
בכתב ההגנה טענה נתבעת 1 שהמזוודה לא הועלתה על האנייה ולפיכך אין להטיל לפתחה אחריות ויש לדחות את התביעה. לדבריה, על התובעת לפנות לנתבע 2 האחראי לנזק לאחר שהמזוודה הייתה באחריותו. נתבע 2 ביקש לדחות את התביעה והשיב שהעביר את מזוודת התובעת למסוע בצירוף תג זיהוי ובכך תמה אחריותו.
בפסק דין שניתן בתחילת החודש, בהעדר הצדדים, דחה השופט גד אנגל, ז"ל, את התביעה נגד נתבע 2 והטיל אחריות על נתבעת 1 שחויבה לשלם לתובעת 2,500 שקל על דרך האומדנא בתוך 30 יום. השופט אנגל ז"ל, קבע שנתבע 2 לא התרשל ולא הפר חובה כלשהי כלפי התובעת ומכאן שיש לדחות את התביעה נגדו. "הדבקת תג הזיהוי מעידה שהמזוודה עברה את הבדיקה הביטחונית והייתה בדרכה להעמסתה על האנייה. לפיכך נראה שהנתבעת 2 אכן סיימה עבודתה בשלב זה ובזאת תמה אחריותה כלפי התובעת ומזוודתה".
לעומת זאת נפסק שנתבעת 1, כגורם אחראי על ארגון ההפלגה והנופש, נכשלה במילוי חובותיה כלפי התובעת בנוגע לאי העלאת המזוודה לאנייה שנעלמה בשטח אחריותה. "איני מקבל את טענת הנתבעת 1, לפיה היא אחראית על כבודה שעלתה לאנייה ואם לא עלתה אין לה אחריות. הריני סבור שעל נתבעת 1, כאחראית לארגון ההפלגה לדאוג ולוודא, לאחר בדיקה, שמזוודותיהם של כלל הנוסעים על האנייה וזאת לפני היציאה להפלגה. עליה כמארגנת ההפלגה, חובה לוודא, שמדובר בהפלגה מסודרת, הכוללת גם בדיקה של הימצאות הכבודה על האנייה, טרם ההפלגה. לא זו אף זו, שנתבעת מס' 1 לא הוכיחה שמקור ההתרשלות בהתנהלותו של נתבע 2".
