"כביש מספר 6 הינו הכביש היחיד בישראל, בו מותרת כבר עתה נסיעה במהירות של 110 קמ"ש." כך מסרה למחלקה ראשונה רפ"ק רונית בנך, דוברת משטרת התנועה הארצית.
עד כה לא ניתן פרסום לחידוש זה, מה עוד שעל פני הדרך טרם הוצבו תמרורים המורים על מהירות הנסיעה המותרת בכביש.
המהירות המירבית המותרת בכבישי ישראל על-פי חוק ניצבת מזה זמן על 110 קמ"ש, אלא שהיא מותנית בתנאי הדרך, וכאלה קיימים רק על פני כ-30 הקילומטרים של מסלול האספלט אשר ניסללו עד כה בחוצה ישראל.
כאשר הועלה רף המהירות המירבית נמסר, כי היא תותר במספר קטעים נבחרים של כביש מספר 1 (ירושלים - תל אביב באזור לטרון), כביש מספר 2 (כביש החוף בקטע הצפוני מקסריה לחיפה) וכן בקטעים מסויימים של כביש מספר 4 בכיוון לאשדוד. כוונה זו טרם הוגשמה עקב תנאי דרך בלתי מספקים.
באוגוסט 2002 נפתח כביש 6 לתנועה בקטע הראשון מאייל לנחשונים באורך של כ-18 ק"מ, ומאוחר יותר נפתח הקטע השני - מבן שמן לנחשונים (במסלול המזרחי בלבד), שאורכו כ-13 ק"מ. בקרוב צפוייה פתיחתם של קטעים נוספים.
מבחינה הנדסית טהורה מאפשרת תשתית כביש 6 תנועה במהירויות גבוהות אף יותר, שכן האספלט חלק והעקומות מתונות באופן חריג יחסית למקובל בישראל. בפני הנהג אין כמעט הפתעות בלתי צפויות כנהוג ביתר כבישי המדינה, אך דומה שאין בכך די למניעת תאונות: מקרים רבים של אבדן שליטה מתרחשים בדרך, ולא כולם זוכים לפרסום. כך למשל החליק בסוף השבוע אופנוע בירידה במחלף, והועף אל מעבר למעקה הבטיחות.
בנך מסרה את הדברים למחלקה ראשונה לאחר דיון בוועדת החקירה הפרלמנטרית של הכנסת, לנושא תאונות הדרכים. כנגד המשטרה הושמעו בוועדה טענות כאילו היא מתרכזת באכיפת הגבלת המהירות החוקית בלא שיקול דעת, במקום לאכוף מהירויות מסוכנות "בנסיבות המקרה".
יותר מהסכנה הבטיחותית הגלומה בכביש חוצה ישראל, אורבת למשתמשים, כמו גם לסוללים, סכנה ביטחונית. ממשרד התחבורה נמסר למחלקה ראשונה, כי הזכיינית, חברת דרך ארץ, מבקשת לפיכך מהמדינה ליטול חלק גובר בהוצאות הביטחון הבלתי צפויות.
