"אני חייבת לאכול משהו מתוק בסוף כל ארוחת צהריים!" "אני חייבת שוקולד!" "אני חייבת לחסל את השאריות של הילדים - את רוצה שאזרוק אוכל? את יודעת כמה אנשים רעבים יש אצלנו במדינה? ובעולם???" "אני לא יכולה לשתות מים... לשתות יותר..... פשוט לא נכנס!, לא עובר לי בגרון!" "אי אפשר לשתות קפה בלי משהו ליד...".
האם אלו עובדות??? או אולי אלו רק מחשבות שאנו מאמינים בהן??
לדעתי, אלו מחשבות שאנו מאמינים בהן באמונה שלמה והן הופכות לעובדה בעקבות אמונתנו זו. הן הופכות לקבעון, לכוח מניע, כאשר אנו מאמינים בהן, ולאורך שנים הן הופכות לחלק חזק מאיתנו. הן הופכות בעיננו לעובדות, לחלק מהמציאות שלנו!
בואו נתבונן ונבדוק. קודם כל יש עמים שגדלו על משהו מתוק בסוף הארוחה ויש כאלו שגדלו על משהו מר. הסינים שותים תה מריר בסוף כל ארוחה. יש המקנחים ארוחה בשתיית מים, יש המקנחים בשתייה חמה, יש המקנחים בקומפוט ויש הטוענים שהאוכל היה כל-כך טעים שחבל לקלקל את הטעם (שימו לב - הפולנים שבנינו - יש אוכל מאוד טעים שחבל לקלקל את טעמו במשהו מתוק. ופולני זו לא גיאוגרפיה, זה סוג של התנהגות. יש "פולנים" בכל אומות העולם).
מכאן שזה לא צורך של הגוף. זה הרגל או צורך התנהגותי. את אלו וגם את אלו ניתן לשנות. אך הדבר כרוך במאמץ לא קטן. הרגל שליווה אותנו מיום לידתנו או אפילו מיום לידתם של הורינו, לא ניתן למחוק בזמן קצר. הרגל כזה דורש זמן ועבודה כדי להצליח להזיזו ולהוציאו מחיינו. מחשבות אלו גם משרתות אותנו. כי אם אני "חייבת משהו מתוק בסוף כל ארוחה...", כמה זמן אוכל למנוע זאת מעצמי? אם "אי אפשר לשתות קפה בלי משהו ליד..." כמה זמן אוכל להתנהל בלי אותו המשהו שליד הקפה?
חייבת, לא מסוגלת, לא יכולה - הן מילים מוחלטות, סוגרות, לא נותנות לשום אפשרות אחרת מעט מקום. הן מושכות אותנו לחזור לאותו מקום שבו אנו היינו. זה לא רצון, זו לא בחירה, זה לא - לפעמים כן ולפעמים לא, זה ת-מ-י-ד! זה שלי ואי אפשר לקחת זאת ממני. אם "כשאני פותחת חבילה היא תגמר..." יש סיכוי שכך גם אתנהג. כשאפתח חבילה, אסיים את מה שבתוכה. הרי הבטחתי (מה יגידו, שאני לא עומדת על דבריי?"). האם יש סיכוי שלא אסיים אחרי שהבטחתי? אני כזאת, ככה זה אצלי, אני יודעת שכך אני מתנהגת... תמיד!!! ואם "איני יכולה לראות שאריות" - איזה סיכוי יש לשאריות??? הרי גורלן נחרץ...
ויש לנו עוד לא מעט דעות מוצקות על הרזייה בכלל:
- "לבשל אוכל בריא זה מסובך, לא טעים, אף אחד לא יאכל אותו אצלי בבית, ונדרש לכך המון זמן";
- "פעילות גופנית היא מאמץ, אין סיכוי שאיהנה מכך אי פעם";
- מאמץ, סבל, מסובך... כאשר מחשבות שכאלה רצות במוחי, האם יש בכלל סיכוי להצלחה, האם אפשר לגייס רצון ולהתחיל לעשות משהו? הרי כמה זמן אפשר לסבול ומי רוצה להכניס את עצמו לסבל כאשר אפשר להימנע? ומה הן המחשבות המלוות את תהליך ההרזיה שלנו? מהי ההרזיה בשבילנו?
- "אחרי כל ירידה במשקל אני עולה בחזרה";
- "יש לי בארון בגדים מכל הגדלים. יש לתקופה שמנה שלי ויש לתקופה הרזה";
- "אם חרגתי היום מהתוכנית נהרסה לי כל הדיאטה!";
- אם כבר "לחטוא" אז עד הסוף";
- "עד שאני לא אוכל אני לא נרגע!".
עלינו להבין שמחשבה יוצרת מציאות. אם "אחרי כל ירידה במשקל אני עולה", יש לזה סיכוי להיות אחרת? אני אפילו לא נותנת צ'אנס להצלחה. אני מזמינה את העלייה באופן בלתי מודע. אני יודעת שאחרי שאני יורדת X ק"ג, אני עולה בחזרה. "ככה זה אצלי!" כל עוד אמשיך לשמור על מחשבה זו, כך אכן יהיה!
אך אם נמצא מחשבות שתאפשרנה התנהלות חיובית גם כאשר לא הכל מתנהל כמתוכנן וכרצוי, מחשבות כגון "אמנם חרגתי אך אני מאוד רוצה שהיום יימשך טוב", או "לתקן יום שהתחיל רע זו הזדמנות להרגיש טוב עם עצמי" או אפילו "יום שהצלחתי לתקן הוא יום מוצלח במיוחד" ומחשבה שיכולה ליצור מציאות חדשה" אני יודעת שאני מסוגלת, אני יודע שאני יכול להמשיך לאכול כמו שנכון לי, גם אם בנקודה מסוימת זה לא היה כך".
למחשבות יש כוח אדיר! כפי שבכוחן להכשיל אותנו בקלות, הן יכולות להובילנו להצלחה! אמירות כמו - "אני יכול...." - אני מאמינה ביכולת שלי...", הפעם זה יהיה שונה...", "יום שהתחיל רע יכול להסתיים נפלא!...".
זה הרגע להפוך אותו לכזה. תחשבו על זה ותנסו.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
