תובעת קנטרנית חויבה בתשלום פיצוי

לא בכל יום שופטי בית משפט לתביעות קטנות מבקרים בחריפות בעל דין המבקש את יומו בבית המשפט. זה קורה כשהתביעה קנטרנית וטורדנית ויש בה משום שימוש לרעה בהליכי בית משפט ובמטרה לעשות עושר ולא משפט.

מ. יעל (כך נרשם, משום מה, בפסק הדין, א.פ.) תבעה את מלון סיאסטה ואת חברות הביטוח מגן ומגדל בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 17,800 שקל לאחר שבגדים בכמות שלא תיאמן, שלקחה עמה לסוף שבוע ניזוקו, לדבריה, עקב הצפה.

מכתב התביעה עלה שהתובעת נפשה במלון בחודש אוקטובר 2006, ובחדר הסמוך לחדרה פרצה שריפה שכתוצאה ממנה הופעלה מערכת לכיבוי שריפות. התובעת טענה שהמים, מהחדר הסמוך, הציפו את חדרה וגרמו נזק לחפציה שהיו ארוזים בתיקים שהונחו על הרצפה ו"סבלו" מכתמים. ומה ניזוק? 8 זוגות מכנסיים, 6 זוגות נעליים, 6 תיקים, חצאית, שמלה, 2 חליפות מכנס, 10 גופיות, מוצרי איפור, חליפת חצאית, 15 תחתונים ו-6 חזיות.

"כל התכולה הדיפה ריח רע מאוד, לא חשבתי על כלום ומתוך ייאוש זרקתי את כל החפצים ללא יוצא מן הכלל". לדבריה, הנזקים הוערכו בסכום של 23,540 שקל ובכדי להיכנס לפתחו של בית המשפט לתביעות קטנות העמידה את תביעתה על סך של 17,800 שקל כאמור.

בכתב ההגנה השיבו הנתבעים שהשריפה בחדר הסמוך נגרמה מסיגריה בוערת ומערכת המתזים לכיבוי אש הזרימה כמויות מים שהגיעו לחדרה של התובעת והגיעו עד לגובה של 3 ס"מ בלבד. לטענתם, לא יתכן שכמות מים רדודה זו גרמה לנזקים להם טענה התובעת ותביעתה מופרזת ומוגזמת ומטרתה עשיית עושר ולא במשפט. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה בחיוב בהוצאות.

השופט אברהם טננבוים, הסכים בפסק דין שניתן ביום חמישי, בהעדר הצדדים, עם הנתבעים ודחה את התביעה, בהעדר הוכחות, תוך חיוב התובעת בסכום של 400 שקל לנתבעים בתוך 30 יום. השופט מתח ביקורת נוקבת על התובעת וטען שבתביעתה יש משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט והוגשה במטרה להתעשר על חשבון הנתבעים.

"אין ראיות כי כל חפציה של התובעת על רצפת חדרה ניזוקו. אם בכלל נרטבו, היו אלה רק החפצים בתחתית התיקים. טענת התובעת כי כל חפציה ניזוקו ממהלך פעולת כיבוי השריפה, אינה עולה בקנה אחד עם ממצאי השמאי בדוח. קשה שלא להתרשם שהתובעת ניפחה את תביעתה הן לגבי הסכום הנתבע והן לגבי הנזק ופעלה בחוסר תום לב".

השופט הוסיף שניסיון החיים מלמד שכמות הבגדים שלקחה איתה התובעת לנסיעת סוף שבוע מוגזם. "נדגיש שזכותה של כל אישה (או גבר) לקחת עמה לסוף שבוע כל כמות בגדים. מכיוון שמדובר בכמויות לא מקובלות, חובת ההוכחה עליה ובכך לא עמדה התובעת. אפילו אם היו איתה פריטים אלו, הרי אין כל הוכחה לנזק. השריפה לא הייתה בחדרה כי אם בחדר הסמוך. לפי חוות דעת השמאי, גובה המים הגיע מקסימום ל-3 ס"מ מהרצפה בלבד. אפילו אם נאמר שהמים לא היו נקיים (ולא ברור למה לטעון כך) קשה לקבל כי הנזק היה כה משמעותי עד שחייב את זריקת הבגדים, התיקים, הנעליים ושאר התכולה לפח". לדברי השופט, בהעדר הוכחה אין מנוס מהמסקנה שהתובעת לא הוכיחה את תביעתה, "טענותיה תמוהות ולא נוסיף בכך".