כעבור 22 שנה התגלה: התינוקות הוחלפו בלידה

מוחמד דעיס, זוהדי משני, אסחאק משני ונעמה משני תבעו את בית החולים מקאסד איסלאמיק בבית משפט השלום בירושלים בגין רשלנות. מכתב התביעה עלה שמוחמד דעיס וזוהדי משני שנולדו בתאריך: 4.1.1977 בבית החולים מקאסד, הוחלפו מייד לאחר לידתם. בדיקות דנ"א שנעשו לשניים כעבור 22 שנה, חשפו טעות מצמררת - השניים לא גודלו על-ידי הורים ביולוגיים. בכתב התביעה ביקשו התובעים שבית החולים יפצה אותם בגין נזק לא ממוני שנגרם להם בשל ניתוק ממשפחותיהם.

נעמה משני, טענה בעדותה שביום לידת בנה, שהתה בחדר לידה עם פאטמה דעיס, "המיילדות לקחו את שני הילדים, רחצו אותם והחזירו לנו אותם. לא הראו לי את הבן שלי, לקחו את התינוקות והלכו. כאב לי מאוד שבני, חלק מגופי, לא גדל איתי כל חייו". התובעת זכרה היטב את השתלשלות העניינים ועדותה הייתה אמינה. יצוין כי התובעים (בני 31 כיום), לא העלו בדעתם לעבור ולהתגורר בחיק משפחתם הביולוגית לאחר 22 שנות חיים בבית הוריהם המגדלים.

בכתב ההגנה הכחיש בית החולים את טענות התובעים ולדבריו, לא הוכח שהתובעים נולדו בין כתליו ומכאן שלא הוחלפו ולא התרשל. כמו כן שעל התביעה חלה התיישנות ויש לדחותה לאלתר. עוד נטען שככל הנראה שתי האמהות הראו זו לזו את ילדיהן והחליפו את התינוקות בטעות. בית החולים הוסיף שלא הוכח שלתובעים נגרם נזק נפשי בר פיצוי וביקש לדחות את התביעה.

בפסק דין שניתן ביום חמישי, בהעדר הצדדים, קבע השופט רם וינוגרד, שבית החולים התרשל רשלנות רבתי, "אין כל ספק שהתוצאה מעידה על התרשלות קשה של עובדי בית החולים, תוך הפרת חובתם כלפי היולדות והיילודים גם יחד, וגרימת נזק עקב מעשה זה".

טענת ההתיישנות נדחתה ובית החולים חויב לשלם לכל אחד מארבעת התובעים סך של חצי מיליון שקל. השופט פתח את פסק הדין בציטוט מתוך ספר מלכים וכתב: "עניינו של המשפט שהובא בפני מלך שלמה בהתרחשות שבסיסה בחשש טמיר המקנן בלבם של רבים הבאים לחדרי הלידה באשר הם: התרחיש הדמיוני כמעט של החלפת פרי בטנם היקר מכל בצאצאיו של אחר. התממשות חשש נורא זה היא העומדת בבסיס התובענות המאוחדות שבפני".

השופט דחה את טענת בית החולים ששתי האמהות החליפו את תינוקן בטעות וקבע שמדובר בהשערה תמוהה שאינה עולה בקנה אחד עם ניסיון החיים. "דומה כי אם שהחזיקה את ילדה לא בנקל תחליפהו באחר. מראהו, ריחו, מגעו, כל אלה מוכרים לה תוך פרק זמן קצר. גם ההנחה כי תציג את ילדה בפני אחר או אחרת ולאחר מכן תיטול מאותו אדם בטעות ילד אחר, היא מופרכת על פניה. מכאן כי תיאורה של נעמה - שכאמור יצרה רושם אמין - יש בו כדי להסביר את מקור התקלה. היילודים כלל לא הוצגו לאמהותיהם לאחר הלידה עד לאחר רחיצתם, ומרגע זה ואילך שהו כל אחד בחיק אם חברו".

השופט וינוגרד הדגיש שנשללה מהתובעים הזכות לגדול אצל הוריהם הטבעיים, "הנזק שנגרם הוא אחד: פגיעה בזכות הטבעית של כל הורה וילד למימוש הקשר הטבעי המתמשך ביניהם, מילדות ועד החידלון, כפי שאף יעד להם האל. דומה כי פרשה זו היא הראשונה בישראל המגיעה לכלל הכרעה בשאלת האחריות והפיצוי בגין החלפתם של ילדים בלידה".