התעמלות - יעילה יותר לנשים רזות?

מחקר חדש מגלה כי התעמלות מפחיתה את תחושת הרעב בקרב נשים רזות, אך לא בקרב נשים שמנות, מה שעלול לגרום להן דווקא לאכול יותר לאחר הפעילות.

החוקרים, מאוניברסיטת מישיגן, רצו להבין טוב יותר כיצד שינויים ברמת השומן בגוף משפיעים הן על התיאבון והן על ההורמון הנקרא לפטין. אצל בעלי חיים, הלפטין מרסן את התיאבון כשרמת השומן בגוף עולה. כאשר רמות הלפטין עולות, ההורמון "עוצר" את התיאבון ומעורר פעילות פיסית. למרות זאת, כשאנשים שמנים משמינים עוד יותר ורמות הלפטין שלהם עולות, הם מפתחים עמידות לדרך דבה ההורמון פועל.

המחקר בחן 20 נשים לאחר גיל המעבר - 10 מהן רזות ו-10 שמנות. הנשים אכלו שלוש ארוחות ביום [המיועדות לשמירה על המשקל] וערכו שלושה ניסויים בשלושה ימים נפרדים. בשני ניסויים הן התעמלו על הליכון בבוקר ואחר-הצהריים. עוצמת ההתעמלות הייתה שונה, אך בשני הניסויים שרפו הנשים סה"כ 1,000 קלוריות ביום. במסגרת הניסוי השלישי הן לא התעמלו.

נשים שמנות שלקחו חלק במחקר דיווחו כי היו פחות רעבות מנשים רזות לפני הארוחות ולא חשו בדיכוי התיאבון כשהתעמלו.

התוצאות הראו כי לנשים השמנות היו רמות לפטין גבוהות הרבה יותר מרמות הלפטין אצל הנשים הרזות. במהלך התעמלות אינטנסיבית, אצל הנשים השמנות לא זוהתה ירידה בייצור הלפטין, כפי שנראתה אצל הנשים הרזות. רק התעמלות בקצב מתון הורידה את רמות הלפטין.

השמנה משבשת את זיהוי האנרגיה מההתעמלות על-ידי הלפטין ואת דיכוי התיאבון, הסיקו החוקרים. ייתכן שנשים שמנות זקוקות להשגיח באופן קבוע על צריכת הקלוריות מאחר שחלק מהאותות ההורמונליים הקשורים לשובע אינם פועלים אצלן בצורה תקינה.