הוקל עונשו של מתנחל ששיסה כלבים בפלשתינים

בית המשפט המחוזי בירושלים הקל מעט בעונשו של המתנחל מאיר מרדכי חייקין, שהורשע בתקיפה ובאיומים כלפי פלשתינים באזור סוסיא שבדרום הר חברון, וכן בעבירות של הסגת גבול ופזיזות. במקום תשעה חודשי מאסר בפועל שגזר עליו שופט בית משפט השלום אמנון כהן, החליטו השופטים מוסיה ארד, יהונתן עדיאל ומרים מזרחי להסתפק בשמונה חודשי מאסר. עונש מאסר על תנאי, קנס של 1,000 שקל וחיוב לפצות את המתלוננים ב-5,000 שקל - הושארו בעינם.

השופטים דחו את ערעורו של חייקין, באמצעות עו"ד אשר אוחיון, על עצם הרשעתו, אך החליטו על ההקלה בתקופת המאסר משום שהוא זוכה מכמה מעשים שיוחסו לו בבית משפט השלום.

מכתב האישום, שהגישה פרקליטות מחוז ירושלים, עולה כי ביוני 2004, התקרב חייקין, שהיה חמוש באקדח, אל יוסף ג'בור שרעה את צאנו ליד מטע עצי זית שבבעלותו והורה לו להסתלק בטענה שהמטע שייך ליהודים. עוד אמר כי אם יראה את ג'בור שוב יהרוג אותו. המטע ממוקם כמה עשרות מטרים מחוותו של גדי לוסקי באתר סוסיא.

ג'בור מיהר לעזוב את המקום, אך כעבור כמה ימים, שב אל אדמתו, עם עדר כבשים. חייקין שיסה בו שני כלבים. אחד הכלבים התנפל על כבשה מעדרו, נשך אותה ופצעה ברגלה. באירוע נוסף ב-21.7.04, שב ג'בור למטע. חייקין ואדם נוסף שיסו בו את כלביהם. הוא ניסה לגרשם במקל רועים, אך השניים אחזו בו ושיסו את כלביהם בכלב רועים שלו. כלב הרועים של ג'בור ננשך כמחצית השעה, בכל גופו ובראשו. חייקין אמר לג'בור לפני שעזב את המקום, כי אם יחזיר את הכבשים שלו למטע ולו פעם אחת נוספת, גורלו יהיה כגורל כלבו.

עוד טענה התביעה כי ב-23.11.04, כאשר שהו ג'בור ושכנו מוחמד נואג'עה בן אחמד במטע ועסקו בהעמסת שקי זיתים, שיסה בהם חייקין כלב, דחף אותם, וצעק כי אדמת המטע הינה של יהודים ושיסתלקו מהמקום.

התביעה גם טענה כי ב-26.1.05, כאשר עסקו ג'בור ואשתו וודחה מחאמרה ג'בור ברעיית צאן במטע, שיסה חייקין כלב בעדר הכבשים שלהם והעדר התפזר לכל עבר. אחת הכבשים מעדה ושברה את רגלה. בתגובה, ניסתה האשה להניס את הכלב, אך חייקין אחז בחולצתה, סטר על פניה והשליך אותה אל הקרקע.

מעשים חמורים ואכזריים

חייקין כפר באשמה וטען כי כלל לא נכח בכל האירועים הללו. אבל בית משפט השלום קבע כי ראיות התביעה ועדויות המתלוננים, אמינות ומבססות את המסקנה כי חייקין ביצע את המעשים המפורטים בכתב האישום. השופט סבר כי תשובותיו המתחמקות של חייקין בהודעותיו במשטרה, אינן תואמות אדם חף מפשע שכלל לא נכח באירועים, וכי עדותו בבית המשפט הייתה בלתי משכנעת.

על כך ערער חייקין לבית המשפט המחוזי. עיקר טענותיו נגעו לפגמים בזיהויו. אבל השופטים דחו טענות אלה וכתבו כי "מסדר הזיהוי בתמונות ועדויותיהם של המתלונן ושל השכן בדבר היכרותם עם חייקין, די בהם על-מנת לבסס את זיהויו".

אשר לעונש, כתבו השופטים כי מעשיו של חייקין הם "חמורים ואכזריים ומחייבים ענישה מרתיעה. חייקין ביצע את המעשים כשהוא חמוש בכלי נשק והמתלוננים, אנשים פשוטים ומבוגרים, עומדים חסרי ישע מפניו".