רשות השידור תבעה את אדלינה ומשה אסולין בבית משפט השלום בירושלים בסכום של 2,982 שקל בגין חוב אגרת טלוויזיה בשנים: 2003-2007. רשות השידור טענה שהתובעים החזיקו טלוויזיה ולא שילמו אגרה כחוק.
הנתבעים השיבו להגנתם שאינם מחזיקים במקלט טלוויזיה זה 6 שנים. "המקלט שהיה ברשותנו עד אז נמסר למישהו לאחר שהתחזקנו באמונתנו הדתית והחלטנו שלא להחזיק יותר טלוויזיה בבית". בתצהירה אמרה הנתבעת שבאותה תקופה המקלט התקלקל ונמסר לאוסף גרוטאות. בסיכום בכתב שהכינה מראש, והקריאה בדיון, בפני השופט מוריס בן-עטר, אמרה שמקלט הטלוויזיה נמכר לרוכל ברחוב במחיר סמלי. הנתבעים הוסיפו שבאותה עת הודיעו לרשות השידור בטלפון שאינם מחזיקים במקלט ואינם אמורים לשלם אגרה. מכאן שאין לחייבם בסכום החוב ויש לדחות את התביעה.
רשות השידור השיבה שמסירת הודעה בעל פה אינה מתיישבת עם דרישת תקנה 6 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה) התשמ"א - 1981, המחייבת מסירת הודעה בכתב תוך ציון פרטי האדם שקיבל את הטלוויזיה. הנתבעת אישרה שהתקבלה דרישה לתשלום אגרת טלוויזיה מרשות השידור, בגין התקופה שלאחר מסירת ההודעה בעל פה. "לא טיפלתי בהודעות אלה משום שהייתי טרודה בעניינים אחרים".
הצדדים הסכימו שבית המשפט יפסוק בתיק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, לרבות על-ידי קבלת התביעה במלואה או דחייתה במלואה. השופט חייב את הנתבעים לשלם לרשות השידור 1,500 שקל ב-4 תשלומים.
"דברי הנתבעת שאינם מחזיקים מקלט טלוויזיה זה כ-6 שנים מהימנים עלי, כמו גם דבריה כי התקשרה להודיע על כך לרשות השידור באותה תקופה. מאידך, צודקת התובעת כי ההודעה שנמסרה אינה עומדת בדרישות הפורמאליות של תקנה 6. כמו כן היה על הנתבעת לשוב ולהודיע לתובעת כי אין ברשות הנתבעים מקלט טלוויזיה, משהמשיכה לקבל דרישות לתשלום אגרת טלוויזיה לאחר המועד בו הודיעה כי אין הנתבעים מחזיקים עוד במקלט טלוויזיה".
השופט הוסיף שעל התובעת לבטל את רישומם של הנתבעים כמי שמחזיקים במקלט טלוויזיה, ככל שטרם עשתה זאת, "כמובן מבלי לפגוע בזכותה לחזור ולרשום את הנתבעים כמחזיקים במקלט טלוויזיה בעקבות מידע שיתקבל ו/או אירועים שיתרחשו לאחר מועד מתן פסק דין זה". עוד נפסק שאם הסכום שנפסק לזכות התובעת לא ישולם במועד, הנתבעים יחויבו לפרוע אותו באופן מיידי.
אירוע חריג ופסול מתרחש באולם בכיכובה של נציגת השב"ס
