להיות אכזר זה אנושי

עיזבו את העובדה שהמסר המאוד ברור ובוטה של "הפלישה" שיצא בדי-וי-די (הפצה "הד ארצי") הוא כי כל עוד אנחנו מצליחים להתנהג באכזריות אחד כלפי השני, להרוג, להשפיל ולהרוס, אנחנו אנושיים ולא כדאי לשנות את זה, הסרט מצליח להיכשל כמעט בכל מקום אפשרי. מצד אחד הוא לא ממש מדע בדיוני, מצד שני הוא לא ממש אימה ולמרות שהוא מנסה, הוא רחוק מלהיות דרמטי.

ממבט ראשון לא ממש ברור מה לא עובד בסרט הזה, שחקנים טובים יש (ניקול קידמן ודניאל קרייג), בסיס סיפורי שכבר הוכיח את עצמו בעבר, אך נשען על פרנויות עכשוויות, יש. במאי טוב, אוליבר הירשביגל, שהראה את כשרונו כבמאי מעולה בסרטו, המועמד לאוסקר, "הנפילה", על ימיו האחרונים של היטלר, יש. מפיק מוכשר, ג'ואל סילבר שהפיק את סדרת סרטי "מטריקס" ו"נשק קטלני" ותקציב הוליוודי מכובד (שמוערך בכ- 80 מיליון דולרים) יש.

"אל תרדמו! הפלישה כבר כאן" רשום באותיות קידוש לבנה על עטיפת הדי-וי-די אולם ברגע שתתחילו לראות את הסרט תגלו כי הפולשים כנראה כבר התשלטו על גופכם, נטלו מכם את האנושיות ושאחד הדברים הכי קשים בסרט הזה הוא לא להרדם.

אז כן, קטעי הפעולה עשויים טוב, וכדי שלא תפלו קורבן לפולשים (שמשתלטים על גוף האדם כאשר הוא ישן) יש כמה רגעים מקפיצים, אבל אלו לא מתחברים לסרט טוב. ניקול קידמן עושה את מירב המאמצים אבל צורת המשחק שלה מזכירה את התקופה בה היא היתה "אשתו של..." (טום קרוז) וקיבלה על עצמה תפקידים זניחים בסרטים זניחים עוד יותר.

בסופו של דבר "הפלישה" נראה ומתנהל כמו סרט זומבים רגיל רק בלי הגועל ובלי הנהמות המפחידות של היצורים הלא אנושיים. אבל, מה הוא סרט זומבים ללא כל הדברים הללו (ראו "28 שבועות אחרי" המעולה).

הסרט הוא גרסה רביעית לקלאסיקה "פלישת חוטפי הגופות" (1956) בו חייזרים מגיעים לכדור הארץ ומשתלטים על גופות האנשים כשהם מנטרלים את האנושיות שלהם והופכים אותם לחסרי רגשות. הבעיה בסרט הזה שהקהל לא מרגיש בשינוי אצל רוב השחקנים (כולל דניאל קרייג) שנראים כמו פוחלצים חסרי הבעה גם לפי שהחייזרים משתלטים עליהם ומה לעשות, צופי הקולנוע עדיין לא מצליחים להזדהות עם פוחלצים.

לסיכום: כמו רוב הסרטים האמריקאים של השנים האחרונות, הפוטנציאל והרעיון טובים אבל הביצוע לוקה בחסר.