"שופטי תעבורה נוהגים להאמין לשוטר ולא לאזרח"

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, עוני חבש, קיבל (יום ד', 16.7.08) את ערעורו של נהג אוטובוס, מוחמד עלמי, על הרשעתו באי מתן זכות קדימה לרכב אחר, וזיכה אותו. בפסק הדין מתח השופט ביקורת על ההעדפה האוטומטית של שוטר על פני אזרח במשפטי תעבורה.

עלמי נידון בבית המשפט לתעבורה לקנס של 1,000 שקל ול-21 ימי פסילת רישיון נהיגה. השופטת העדיפה את גרסת השוטר מגרסתו של הנהג, וקבעה כי יציאת האוטובוס מהתחנה נעשתה בניגוד לחוק. השופטת ציינה כי בגרסתו של הנהג היו אי דיוקים, וכי בניגוד למה שטען, אין בניידת סמויה מערכת כריזה.

בפסק הדין שקיבל את הערעור מתח השופט חבש ביקורת על מנהגם של שופטי בית המשפט לתעבורה, כאשר יש עד תביעה יחיד, להזהיר את עצמם כי מדובר בעד יחיד ולהרשיע את הנאשם על סמך עדות השוטר.

"אזהרת השופט את עצמו איננה דבר פורמאלי, ואין השופט יוצא ידי חובתו בכך שהוא רושם בהכרעת הדין כי הזהיר עצמו", כתב השופט. "לדאבוני, פעמים רבות ניתן לקרוא במקרים כאלה תיאורים "פלסטיים" של עדות שוטרים, ללא מתן נימוקים מספקים ומשכנעים מדוע יש להאמין לשוטר ולא לאזרח. נוהג זה אינו משרת את מלאכת הצדק שעליה מופקדים בתי המשפט. אזהרה עצמית, ללא מתן נימוקים להעדפת גרסה זו או אחרת, הנה חסרת כל מובן. ישנם מקרים שבהם שוטר, כאדם פרטי, הנו הצד הנגדי לאזרח המובא לדין ויש לו אינטרס אישי מובהק בהרשעת האזרח. יתכנו גם מקרים שהשוטר שוגה בעדותו, או נקלע למצב שמיקומו באירוע לא היה מאפשר לו לתת עדות המתאימה למציאות האובייקטיבית, לא בשל אינטרס אישי בתוצאות המשפט חלילה, אלא משום שבאופן אובייקטיבוי לא יכול היה לראות את כל התמונה בשלמותה. במצבים כעין אלו, כאשר הנסיבות מחייבות זאת, אין להירתע מהעדפת גרסת האזרח על פני גרסת שוטר, עם כל המשתמע מכך".

"התייחסות לעדות שוטר כאל עדות נטולת פגמים באופן אינהרנטי, והנחה אפריורי כי עדותו נקייה מכל רבב, רק בשל היותו שוטר, איננה מחויבת המציאות", כתב השופט.


עדות רהוטה וקוהרנטית

כמו-כן מתח השופט חבש ביקורת על מנהגם של שופטי תעבורה כאשר הם בוחנים עדות שוטר מול עדות אזרח, לחלק מחמאות לעדות השוטר, ולקבוע למשל שעדות השוטר היא "רהוטה, ברורה, קוהרנטית וחד-משמעית". השופט כתב כי בתיאור זה, בית המשפט כאילו אומר כי עדות האזרח מוטלת בספק אינהרנטי, עדותו לא רהוטה, לא קוהרנטית ואינה חד-משמעית, ובמלים אחרות, שהוא משקר ואיננו ראוי לאמון בית המשפט".

השופט הבהיר כי אינו מזלזל בתפקידם החשוב והקשה של השוטרים, ואינו מציע להטיל מיד ספק בעדותו של כל שוטר. עם זאת, כתב, יש להתייחס במקרים מסוימים לעדות השוטר באופן שווה לעדותו של האזרח, בלא כל העדפה מקדמית.

השופט חבש ציין כי בעניינו של עלמי, כתבה שופטת התעבורה כי השוטר "העיד בצורה רהוטה ואמינה ואני מקבלת את עדותו כאמינה", אף שבסך-הכל לא אמר יותר מ-50 מילה. השוטר, שהיה עד התביעה היחיד, היה מעורב אישית באירוע והיה בבחינת ה"נפגע". אף על-פי כן, מצאה השופטת לנכון לקבל את עדותו של השוטר כמות שהיא בלא לבחון בדקדקנות את תוכנה. מצד שני, פסלה מיד את עדות הנהג משום שמצאה בה "פגם". פגם זה היה העובדה שפעם הזכיר הנהג שאשה חצתה את הכביש, ופעם אמר שאשה עם ילדיה חצו את הכביש. "האם זו סתירה היורדת לשורשו של עניין, והאם ניתן לתאר את המערער כשקרן בשל כך?" תמה השופט חבש.

סיבה נוספת שלא להאמין לנהג הייתה עדותו כי השוטר כרז לו במכשיר הכריזה. בעניין זה קבעה השופטת: "דברי הנאשם שלפיהם השוטר כרז לו להתקדם אינם תואמים את העובדה שברכב הסמוי לא היה כלל מכשיר כריזה". השופט חבש ציין כי השופטת לא ביררה אם יש לקביעתה העובדתית על מה לסמוך.

השופטת ציינה כי השוטר אישר בדוח שרשם, כי הנהג טען שאישה חצתה את הכביש, וכי זו הייתה הסיבה שלא הסתכל על השוטר ולא השלים את יציאתו מהתחנה. מהדוח עולה כי השוטר לא בדק את גרסתו של הנהג בזמן אמת כדי להפריכה. ואכן, כתב השופט, טבעי הוא כי בתחנת אוטובוסים מרכזית, המשרתת את כלל הציבור והממוקמת בלב לבו של רחוב הומה אדם, בעיקר בשעה 10:00 בבוקר, יחצו הולכי רגל את הכביש בצורה המחייבת זהירות מרבית מצד נהגים.

"במקרה זה, היה על בית המשפט להתייחס באופן שוויוני לשתי הגרסאות, ואם היה מגיע למסקנה שהעדויות מאוזנות ושאינו יכול להעדיף אחת על רעותה, לזכות, וללא היסוס, את האזרח המובא לדין. אין אקסיומה שכל שוטר הנו דובר אמת וכל אזרח הנו דובר שקר, ולו בפוטנציה. מלאכת עשיית הצדקת מחייבת התייחסות מעמיקה לגרסתו של כל אחד מהם", סיכם השופט.