שנה מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי, וקנס בסך 3,000 שקל נגזרו (יום ג', 29.7.08) בבית משפט השלום בתל אביב על גבר שהורשע כי ביצע בשנים 1999-1997 מעשים מגונים בילד שהיה אז בן 8-6. פעמים רבות נהג להושיב את הילד, שהיה שכנו ובן משפחתו, על ברכיו ולהתחכך בו. השופטת זיווה הדסי-הרמן חייבה את האיש לפצות את קורבנו ב-15,000 שקל.
האיש כפר בבית המשפט באשמתו. התביעה ביקשה למצות עם האיש את הדין, בנימוק שניצל את האמון שנתן בו הילד, שהיה גם שכן וגם קרוב משפחה, ואת תמימותו. לקורבן נגרם נזק גדול. בשל גילו הרך עברו שנים עד שעמד על משמעות הפגיעה בו, ועד שהעז לחשוף את סודו לפני בני המשפחה, ולכן אין לזקוף לזכות האיש את העובדה שעבר זמן רב מאז נעברו העבירות.
ארוסתו של האיש העידה מטעם ההגנה. היא סיפרה שהיא מכירה אותו זה כשנה וחצי, וכי הם עומדים להינשא בקרוב וכיום הם בשלבי ארגון החתונה. במהלך תקופת היכרותם חלתה, והאיש תמך בה ותומך גם בהוריו הקשישים. הוא סיפר לה על ההליך שהתנהל נגדו והיא מאמינה לו כי לא ביצע את העבירה, וכי הרקע לתלונות הוא סכסוך שכנים.
ההגנה גם טענה כי מעשיו היו ברף הנמוך של עבירת המעשים המגונים. המעשים נעשו בלא חשיפת הגוף או מגע בין גוף לגוף, וניתן לראותם כמצויים ב"תחום האפור" שבין הנורמטיווי לבין האסור.
לא "תחום אפור"
בגזר הדין כתבה השופטת כי מעשיו של האיש חמורים, ויש לדחות מכל וכל את עמדת ההגנה כי מדובר במעשים המצויים ב"תחום האפור" של העבירה.
"הנאשם בוחר לו לקרבן את בן השכנים, קרוב משפחה, מי שהיה תלמיד ב"חדר" של אביו ה"מורי", ובתואנות כאלה ואחרות מבצע בגופו מעשים מגונים. הנזק שנגרם לקטין גדול הוא ורב, הן נזק גופני ממשי והן נזק נפשי, כפי שעולה מחוות הדעת המקצועיות שהוצגו ומעדותו של הנער הנפגע", כתבה השופטת.
"בשל בושה וחשש פן יבולע לו, החשה הקטין, נצר את הסוד עמוק בלבו, כבש את עדותו, עד שיום אחד התפרץ וחשף את מעלליו של הנאשם. הנאשם כפר במעשים, וכך נאלצו הנער ובני משפחתו לעלות על דוכן העדים ולעבור פעם נוספת עינויי גוף ונפש", הוסיפה השופטת.
השופטת הסכימה לעכב את ביצוע המאסר עד אמצע אוקטובר כדי לאפשר לאיש לערער לבית המשפט המחוזי, אך התנתה זאת בהפקדת ערבויות ובהטלת אישור על האיש ליצור כל קשר ישיר או עקיף עם הקורבן או בני משפחתו.
