האם רשות השידור ביצעה ביקורת, בחוסר רגישות, בביתה של נכה בשעות הלילה? מהסיפור הבא עולה שהתשובה חיובית. רשות השידור הגישה תביעה לבית משפט השלום בירושלים נגד חיה אסתר סימנטוב, בסכום של 2,579 שקל בגין אי תשלום אגרת טלוויזיה במחצית השנייה לשנת 2003 ועד למחצית הראשונה לשנת 2007. לדבריה, בתחילת חודש פברואר 2004, נציג ביקר בביתה של התובעת על-מנת לבדוק אם ברשותה מקלט טלוויזיה. "אף-על-פי שהנתבעת סירבה לפתוח את הדלת ולהכניס את העובד לביתה, עקב היותה אישה חולה, ראה העובד כבל טלוויזיה המשתלשל לדירתה של הנתבעת". לאור זאת קבעה רשות השידור על התובעת לשלם אגרה בהתאם לדין.
בכתב ההגנה השיבה הנתבעת שאין ומעולם לא היה לה מקלט טלוויזיה. לדבריה, למרות שבתדפיס שצורף לכתב התביעה נרשם שאליהו מכר לה מקלט טלוויזיה היא מניחה שהכוונה לבעלה המנוח, שנפטר כשנה וחצי לאחר שנישאו ולפני 12 שנה. הנתבעת הצהירה שבעלה המנוח לא הביא לדירתם המשותפת מקלט טלוויזיה והם גם לא רכשו מכשיר לאחר נישואיהם. הנתבעת הודתה שסירבה לפתוח את הדלת ולהכניס את עובד התובעת לביתה.
"הביקורת נערכה על-ידי גבר בשעות הלילה (בשעה 21:00 לערך) כשהייתי לבד בדירה, שכבתי במיטה כשאני מחוברת לחמצן, עקב נכותי ועם יכולת ניידות מוגבלת ביותר". לדבריה, נטל ההוכחה שברשותה מקלט טלוויזיה רובץ לפתחה של התובעת ונטל זה לא הורם. כמו-כן שאין לצפות שתבצע פעולה כלשהי, עקב אי הכנסת עובד התובעת לביתה. "אני לא צריכה לחשוב שבעקבות זאת נרשמתי כמי שיש לה טלוויזיה ועליי לעשות פעולה על-מנת לשנות את המצב. הגבר טען שהוא עומד לרשום בדוח שברשותי טלוויזיה היות והוא רואה כבלים של טלוויזיה היוצאים מדירתי. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
הצדדים הסכימו שבית המשפט יפסוק בתיק בדרך של פשרה, לרבהות בנושא ההוצאות, בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, לרבות על-ידי קבלת התביעה במלואה או דחייתה במלואה. בפסק דין שניתן, בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחה השופט מוריס בן עטר את התביעה. "לאחר שנתתי את דעתי לנסיבות המקרה ולטענות הצדדים, הנני פוסק שהתביעה תידחה ללא צו להוצאות".
