|
|
כן לציפור, כן ללונדון [צילום: AP]
|
|
|
|
|
רישמו לפניכם. ה-27 ביולי 2012. עוד 1,433 יום בדיוק. המשחקים האולימפיים בבייג'ין ננעלו בטקס סיום מרהיב כמעט כמו טקס הפתיחה, וכעת הזרקורים עוברים ללונדון, שתארח בעוד כמעט ארבע שנים את המשחקים האולימפיים ה-30 בהיסטוריה.
קשה כבר לשים במקום הנכון והראוי את משחקי בייג'ין. צריך לחכות קצת, לקבל פרספקטיבה נכונה. אבל כבר עכשיו ברור שהם הציבו שיאים חדשים, והרבה. מהגודל, העוצמה, ההשקעה, לסדר, לתקתוק, לארגון, ועד לעניין עצמו: הספורט.
מייקל פלפס ואוסיין בולט היו השמות החמים של המשחקים האלה. מ-8 מדליות הזהב (ו-6 שיאי עולם) של השחיין מבולטימור, שיא של כל הזמנים, ועד שני השיאים המדהימים ב-100 וב-200 (ולא לשכוח את השליחים) של האצן הג'מייקני.
והיו גם יילנה איסינבאייבה, ובקלה ונבחרת הכדורסל של ארה"ב. והצלחה האמריקנית בבריכה לצד הכישלון היחסי על המסלול, ונבחרת הכדורגל של ארגנטינה, ונבחרת הכדורעף האמריקנית, ולוחם טאקוונדו חמום מוח מקובה, וכישלון סיני מדהים במשוכות. ועוד אלפי סיפורים גדולים וקטנים וקטנים כגדולים.
סין היא הסיפור הכי גדול. מדינת ענק, שמתעתדת להיות זו שתשפיע ותעצב יותר מכל את העולם בעשורים הבאים, שנפתחה סוף סוף לעולם שרצה ממנה הרבה, ונתנה לו כמעט הכל. היו ביקורות לפני על המצב בטיבט, וביקורות אחרי על מופע מלאכותי ונקי מדי, סכריני אבל שום דבר לא יכול להיפתר במשחקים אולימפיים. אבל גם גדולי האופטימיסטים יכולים לברך על משחקים משובחים, מכל הבחינות.
גם טקס הסיום עמד בכל הסטנדרטים שהציבו הסינים
והצלחה הספורטיבית של הסינים חרגה מכל פרופורציה, עם 100 מדליות ו-51 מזהב והיא מובילה את רשימת 204 המדינות, לפני היריבה הגדולה ארה"ב. רוסיה שלישית ובריטניה הרביעית, שהתרגשה מאוד מ-47 מדליות בסה"כ ו-19 מזהב.
יש עוד מספר דברים מסקרנים בטבלת המדליות: וייטנאם טוגו ומאורציוס זכו במדלייה ראשונה בהיסטוריה (הראשונה בכסף, שתי האחרות בארד). יוון, אחרי 16 מדליות באתונה, איכזבה עם 4 בלבד (אף אחת לא מזהב). באתונה אגב לקחו 74 מדינות מדליות, ובבייג'ין המספר גדל ל-87. ארמניה הצנועה הביאה 6 מדליות בסין - וכולן מארד.
והייתה כמובן גם משלחת ישראלית אחת. עם מדליה אחת מארד ושחר צוברי אחד, שזכה לכבוד לשאת את הדגל בטקס הסיום. בניסיון להיות הכי אובייקטיבים שאפשר, זו אכן הייתה הופעה מאכזבת למשלחת של ישראל, הגדולה בתולדות המדינה, שהיו ממנה ציפיות לקצת יותר, בעיקר מבכירי ספורטאיה. אבל עכשיו הפנים קדימה, ותודה על ההשתתפות. מחיאות הכפיים לדייויד בקהאם.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
