רשות השידור תבעה את יוסף בן כליפה, בבית משפט השלום בירושלים בסכום של 4,066 שקל לאחר שלדבריה, לא שילם אגרה במחצית הראשונה לשנת 2001 ועד למחצית הראשונה לשנת 2007.
הנתבע לא הבין מה רצתה ממנו רשות השידור וטען שבסוף שנת 2002, חזר בתשובה, התנתק מהכבלים והשליך לפח את מקלט הטלוויזיה שהיה מקולקל. לימים החליט מסיבות אישיות להחזיק שוב בטלוויזיה. "בחודש מרס 2007, עמדתי להתחתן והחזקתי מקלט טלוויזיה, שקיבלתי מאבי, לבקשת אשתי לעתיד שרצתה לצפות בסרטים באמצעות מכשיר די.וי.די". הנתבע הוסיף שהתביעה התיישנה ויש לדחותה בחיוב בהוצאות.
התובעת השיבה לטענות הנתבע שגם במקרה של השלכת טלוויזיה לאשפה, יש למסור הודעה בכתב לרשות השידור, בהתאם להוראת תקנה 6 לתקנות רשות השידור. "בכל מקרה יש לחייב את הנתבע בסכום המגיע בגין האגרה למחצית השנייה לשנת 2001, ועד למחצית השנייה לשנת 2002 בסך של 1,076 שקל, ובגין מחצית האגרה למחצית הראשונה לשנת 2007, בסך של 131 שקל משום שאישר שהייתה ברשותו טלוויזיה במועדים הרלוונטיים".
בדיון בפני השופט מורס בן עטר, הצדדים הסכימו שפסק הדין יינתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, "לרבות על-ידי קבלת התביעה במלואה או דחייתה במלואה". השופט ציין שאין ממש בטענת ההתיישנות שהעלה התובע בהתחשב במועד הגשת כתב התביעה ולתקופה שבגינה נתבעה אגרת הטלוויזיה.
בפסק דין שניתן לפני שבועיים וחצי, בהעדר הצדדים נאמר: "לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול נסיבות המקרה, הנני פוסק שהנתבע ישלם לתובעת סך של 1,500 שקל. ככל שהסכום הנ"ל לא ישולם תוך שלושים יום מהיום, תחולנה לגביו הוראות סעיף 5 (ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א - 1961 ומועד פסק דין שבה יהווה המועד לפירעון הסכום לצורך הוראות הסעיף האמור".