שופטת בית המשפט לענייני משפחה, צילה צפת, הוציאה פסק דין יוצא דופן, המחייב את האם בקנס כספי בסך 1,500 שקלים בכל פעם שתימנע האם פגישת הילדים עם אביהם.
מדובר בבני זוג שנישאו בארה"ב ב-1995, והתגרשו שלוש שנים לאחר מכן. לזוג שני ילדים קטינים. ב-2000 אושרה בקשת הגירה של האם לישראל.
בחודש אוקטובר 2000 הגיש האב תובענה על-פי חוק אמנת האג (החזקת ילדים חטופים), בטענה שהאם אינה מאפשרת לו לקיים את הסדרי הביקור שקבע בית המשפט בארה"ב. עקב כך נקבעו הסדרי ביקור זמניים עד לקבלת הכרעה סופית.
בשנת 2002 הגישה האם בקשה לעזוב את הארץ, ולאחר שהתקבלה, בהסכמת האב, החליטה שלא לממש את המעבר, אלא רק ביקרה בחו"ל.
האב טען בפני בית הדין לענייני משפחה, כי מאז מתן פסק הדין שקבע את הסדרי הביקור הזמניים, בחודש יולי 2000, התקיימו הביקורים כסדרם רק שלוש פעמים. ההסכם, שקבע כי האב יכול להיפגש עם ילדיו פעמיים בשבוע, ללא נוכחות האם, לא כובד. כמו-כן, רכיב בהסכם שקבע כי האב יקבל את ילדיו לחלק מכל סוף שבוע, לא כובד גם הוא.
כדי למנוע חשש שהאב ינסה להרחיק את הילדים מהאם, נקבע כי יפקיד את דרכונו בבית המשפט.
האם טענה בפני בית המשפט כי הסדרי הביקור לא התקיימו, מאחר והאב שהה זמן רב במאסר עקב אי תשלום מזונות, וכי לאחר שהשתחרר ממאסר סירב למסור לה את כתובתו המדויקת.
בעקבות תלונת האב נערך דיון מקדמי, שאליו לא הגיעה האם - מאחר והיתה באותה העת בחופשת חנוכה בחו"ל עם הילדים, אף שזו לא דווחה לאב. השופטת קבעה באותו הדין, כי באם תמשיך האם להפר את סדרי הביקורים, תועמד לדין בגין בזיון בית המשפט.
למרות האזהרה, התקיים בפועל רק ביקור אחד מחמישה שהיו אמורים להתקיים עד לדיון בתביעת האב. בחלק מהביקורים התעקשה האם לחכות בחוץ, ולטענת האב, פיתתה אותם במאכלים, ומשחקים, ומנעה מהם להקדיש לו את תשומת ליבם.
לאור זאת קבעה השופטת צילה צפת, כי האם תשלם קנס של 1,500 שקלים על כל פעם נוספת שתימנע את התרחשותה של פגישת הילדים עם אביהם. כמו כן הוטל עליה תשלום הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח. טובה ריפשטיין מוועד עמותת הורות=שווה ברכה על פסק הדין
את התובע ייצג עורך הדין אבנר בן-זמרה את הנתבעת, עורך הדין אליהו שטרן.
