ארנון בורוכוב תבע את ביזנס נט בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 17,800 שקל בגין פרסום לשון הרע. לדבריו, באתר: "מרקר קפה" שמפעילה הנתבעת פרסם אדם, הנוהג להטרידו, פרופיל מזויף שלו ושל אמו המנוחה. "ביקשתי מהנתבעת במייל, ובטלפון, להסיר את הפרופילים, המהווים לשון הרע בשל תוכנם והעובדה שהתמונות שצורפו אינן שלי ושל אמי המנוחה ובתגובה התבקשתי להציג תצהיר ערוך כדין". לטענתו, הבקשה אינה מעוגנת בתקנון האתר ומהווה רשלנות מכוונת מצד הנתבעת.
בכתב ההגנה השיבה הנתבעת שמדובר בתובע סדרתי הנוהג להטריד את מערכת המשפט בתביעות טורדניות, "וזו אחת מהן". לדבריה, עקב חששו, אסר עליה התובע לפנות למפרסם הפרופיל, כנהוג במקרים אלה, ומשכך ביקשה שימציא תצהיר ולאר מכן הייתה מסירה את הפרופילים. "מדובר בבקשה סבירה ומדתית ומשלא המציא את התצהיר אין לו אלא להלין על עצמו". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה והוסיפה: "מדיניות משפטית נכונה, קובעת שאין להטיל אחריות על ספק שירות שלא ידע בעת הפרסום, שאינו נכון".
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, חייב השופט גד ארנברג, את הנתבעת לשלם לתובע 1,500 שקל, פיצוי בגין לשון הרע, בתוך 30 יום. "באתי למסקנה כי מחד, דרישתה של הנתבעת לקבל תצהיר, כאשר התובע ביקש ואף דרש שלא לפנות למפרסם עצמו, סבירה ומדתית. אם התובע סבר שמפורסם עליו לשון הרע ואם כה היה חפץ בהסרתו, יכול היה במקום להגיש תביעה זו, להמציא תצהיר והפרופילים היו מוסרים. מאידך, המשך הפרסום גם לאחר שהוגשה התביעה כבר אינה סבירה ומדתית".
השופט הדגיש שאין מחלוקת שבמועד פרסום הפרופילים, הנתבעת לא ידעה שמדובר בפרסום המהווה לשון הרע ומפיץ הפרופילים, לא פעל מטעמה. השופט תהה האם הנתבעת פעלה כדין כשביקשה מהתובע להמציא תצהיר כתנאי להסרת הפרופילים. לדברי השופט, בהתאם להצעת חוק מסחר אלקטרוני תשס"ח - 2008, היה על הנתבעת לפנות למפיץ הפרופילים עם קבלת התלונה ולהודיעו שהוגשה תלונה אלא שהנתבעת לא פעלה כך משום שלדבריה, התובע אסר זאת. "דרישתה מהתובע לחתום על תצהיר במקום הפניה למפיץ הייתה סבירה, וסירובו של התובע למסור תצהיר לא היה סביר. לאחר שהובהר ללא ספק שהתובע הוא שביקש את הסרת הפרופילים (באמצעות התביעה) הייתה הנתבעת אמורה להסיר מייד את הפרופילים והיא לא עשתה כן".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
