פרויקט שלב ב'

באנגלית אומרים על סיפור כזה שהוא Too Good To Be True. ואכן, הסיפור של ויאריאל הוא ללא ספק אחד היותר מדהימים שראה הכדורגל האירופי מעודו. קבוצה שמגיעה משום מקום, עולה כמטאור - ובניגוד ללא מעט קבוצות שעשו גם את כל הדרך בחזרה למטה ואל האלמוניות, נשארת שם, בטופ העולמי.

את העיר ויאריאל לא תמצאו במפות של ספרד. העיירה קטנה מדי מכדי שתזכה לאיזכור. לפני שקבוצת הכדורגל המקומית הפכה לסיפור הצלחה מעטים במחוז ולנסיה, שלא לדבר בספרד כולה, ידעו שמקום כזה בכלל קיים. עד לפני 20 שנה שיחקה ויאריאל בליגה הרביעית, החובבנית. לפני 8 שנים היא עוד הייתה בליגה השניה. מי יכול היה להאמין אז שבתוך כמה שנים תהפוך הקבוצה לסגנית אלופת ספרד ולכזו שמגיעה לחצי גמר ליגת האלופות?

האיש שאחראי יותר מכל לסיפור ההצלחה המדהים של ויאריאל הוא נשיא המועדון, פרננדו רויג' בן ה-61. רויג' הוא איש עסקים מצליח. הוא הבעלים של מפעלי הקרמיקה "פאמסה", שמספקים את עיקר התעסוקה בעיירה הקטנה שמונה פחות מ-50 אלף תושבים. מעבר לכך, הוא מחזיק ב-11 אחוזים מרשת הסופרמרקטים הארצית "מרקאדונה", שמעסיקה למעלה מ-50 אלף עובדים בכל רחבי ספרד.

בשנותיו הראשונות בספורט השקיע רויג' מזמנו ומכספו בקבוצת הכדורסל פאמסה ולנסיה, אבל מהר מאוד הבין שעדיף לו להשקיע בכדורגל והעביר את ניהול קבוצת הכדורסל לאחיו, חואן. זו השנה ה-12 של פרננדו רויג' כנשיא ויאריאל. הוא לקח את הקבוצה כששיחקה בליגה השנייה, ומיד השקיע בה. איצטדיון "אל מדריגל" הישן והקטן שופץ ותכולתו הוכפלה. כיום יש בו כ-25 אלף מקומות - יותר ממחצית אוכלוסיית העיירה. הוקמה מחלקת נוער מפותחת ומצליחה, והכי חשוב - התחילו להגיע שחקנים ומאמנים ברמה גבוהה.

כשהמאמן הצ'ילאני מנואל פלגריני הגיע לויאריאל ב-2004, היו לו ברזומה כבר ארבע אליפויות - בצ'ילה, אקוודור ושתיים בארגנטינה (עם סן לורנצו וריבר פלייט). פלגריני, המכונה "האינג'ניר", החליט לבנות בויאריאל קבוצה בסגנון ארגנטיני קלאסי. מעבר לעובדה שלפחות מחצית מהשחקנים הגיעו מארגנטינה, המשחק כולו סבב סביב שחקן אחד, יחיד ומיוחד: חואן רומן ריקלמה. הסופרסטאר הארגנטיני, שנכשל בשנתיים הראשונות שלו באירופה, בברצלונה, הוביל את ויאריאל עד חצי גמר ליגת האלופות לפני שנתיים, כשהיא מנצחת בדרך את אינטר. לריקלמה הייתה הזדמנות בלתי חוזרת לנצח גם את ארסנל בחצי הגמר, אבל בדקה ה-90 הוא החמיץ את הפנדל הכי חשוב בקריירה שלו, וארסנל עלתה לגמר מול ברצלונה.

בעונה שלאחר מכן ריקלמה הסתכסך עם הנשיא רויג' ועם המאמן פלגריני ולבסוף עזב את הקבוצה. העזיבה של ריקלמה אפשרה לויאריאל להתחיל בפרויקט החדש שלה. הסגל הפך מגוון יותר, פחות דרום אמריקני. לקבוצה הצטרפו שחקנים מבריקים כמו רובר פירס הצרפתי, ניהאט הטורקי וג'וזפה רוסי האיטלקי. הכדורגל של הפך מהיר ודינמי יותר. התוצאות לא אחרו לבוא: מקום שני בליגה, אחרי ריאל מדריד, אבל לפני ברצלונה.

פלגריני הבין שכדי שויאריאל תצליח העונה בשתי החזיתות, גם בליגה וגם באירופה, הוא חייב סגל עמוק ואיכותי. לכן ערכה הקבוצה הקיץ מסע רכש מרשים, והחתימה שבעה שחקנים חדשים, ביניהם אדמילסון, הברזילאי הוותיק שהגיע מברצלונה, הקשר הארגנטיני הפנטסטי אריאל "קאניו" איבגסה, והחלוץ הענק יוסבה יורנטה שהגיע מויאדוליד.

אבל אולי השחקן המעניין ביותר שהצטרף העונה לויאריאל הוא דווקא החלוץ האמריקני ג'וזי אלטידור. בניגוד לפרדי אדו, שעליו דיברו כבר כשהיה בן 13 שהוא יהיה הסופרסטאר הכי גדול של הכדורגל האמריקני, אלטידור הוא הדבר האמיתי. בן להורים שהיגרו לארה"ב מהאיטי, אלטידור בן ה-18 הוא כמעט המוצר המוגמר. אחרי 3 עונות במדי הניו-יורק רד בולס, ויאריאל שילמה על אלטידור 7.5 מיליון יורו, מה שהפך אותו בגיל 18 לכדורגלן האמריקני היקר ביותר בכל הזמנים.

עכשיו רק נותר לראות מה מתכנן "האינג'ינר" למנצ'סטר יונייטד ביום רביעי בערב.