עוגן הרם <br>

שומר מנומנם עומד תחת קשת אבן גדולה, משוחח בטלפון הנייד ואינו טורח לפשפש בתיק האופנתי על כתפיה החסודות של חברתי. אנו פוסעים במעלה הסמטה הצרה המובילה לחצר פיינגולד, מימין ומשמאל מסעדות חשוכות המתגאות במנות שרצים נאים, טריפה וגדיים תמימים שבושלו בחלב אימם. הריחות שנפלטים מהמטבחים מערפלים את החושים ומאטים את ההליכה. דמויות מלוכסנות-עיניים מניפות סכיני ענק, מלצריות חשופות כתפיים מפלרטטות עם סועדים וחביות בירה נוכרית מתגלגלות לעבר ברזים שיבשו. אני לוחש לחברתי "הגענו".

כמו אור בקצה המנהרה, מורם מהסמטה רק בשתיים או שלוש מדרגות, ניצב שער ממנו בוקעת אלומה בהירה ונעימה. 'דגים בחצר' היא אוקסימורון, ניסיון להביא את הים לירושלים, לפתות את יושבי ההר בחוויה שמזכירה את הכחול העז, איוושת הגלים והמליחות העדינה שבאוויר. אבל ירושלמים לא אוהבים ים - החול טורדני, יש מחסור בצל והלחות בלתי נסבלת. האמת שירושלמים גם לא אוהבים את מה שהים מייצג, לכן הבחירה בהצבת ספינה בלב סימטה ירושלמית, שלא לומר תיבת נח קטנה, יש בה לבשר על תעוזה יוצאת דופן.

החלל המרשים נותן הרגשה של ספינה בנמל לפני ההפלגה, תקרה גבוהה בגוון כחול רך, נברשות נוצצות ובקבוקי יין סדורים בכוורות עץ. בין כיסויי הקיר המעוצבים נותרו חשופות האבנים הירושלמיות כמו להזכיר שאין צורך בהפלגה של ממש כדי ליהנות מארוחה מפוארת. התחלנו בבקבוק ירדן ויונייה (130 שקל) שמותאם, כמו כל היינות בתפריט, למנות דגים. למנות ראשונות הזמנו ברבוניות פריכות (60 שקל) - דגיגים שמנמנים שנערמו על הצלחת בנדיבות, מנה שיכולה הייתה בקלות להפוך למנה עיקרית. סביצ'ה של דג היום (46 שקל) עם עגבניות, בצל סגול ומעט שמן שומשום שהעניק ניחוח אסייתי למנה, היה טרי וטוב. המלצרית המליצה על סלטים ולחם הבית (10 שקל לסועד) לפני המנות העיקריות. לא התווכחנו. מאותו הרגע נעלמו פני השולחן, עשרות צלוחיות עמוסות במטעמים התחדשו כל העת בתכולה רעננה. זיתים כבושים, גזרים מוחמצים, זוקיני בטחינה, פלפל קלוי, סלט ביצים, בטטות אפויות וחצילים קלויים במגוון וריאציות. במרכז העלתה אדים פוקצ'ה קריספית שנמרחה בשמן זית ועוטרה בעשבי תיבול ים תיכוניים. הניווט בתפריט העיקריות פשוט ונח - בחר את הדג (מתוך מגוון עצום של דגי ים ובריכה שמגיעים למסעדה יום יום) ואת שיטת הבישול (גריל, תנור אבן או טיגון). הדגש הוא על דג טרי, כשאת השילובים הגסטרונומיים יבצע כל סועד בעצמו בעזרת שפע הסלטים שמכסים את השולחן ועזרה קטנה מהמטבח.

הזמנו מוסר ים בשרני על הגריל שהגיע על מצע של שעועית ירוקה (120 שקל) ומוסר על מצע של עלי גפן וצזיקי (86 שקל) שפגש גם הוא את הרשת הלוהטת. הדגים היו נקיים מעצמות ועשויים בדיוק, התיבול המדוד נתן דרור לטעמים העדינים של הדג להתבלט, והמשחק בין היין, הדג והסלטים יצר שילובים מעניינים ומפתיעים. עם הגודש בכמויות ובמגוון היה אפשר להתמודד רק באמצעות מנת אספרסו מרוכזת (8 שקל) שסימנה את גילוי פני השולחן, וחזרה לחוף.

דגים בחצר מצליחה לגרור את הירושלמים לשייט כשר למהדרין, בזמן שחצר פיינגולד הנמוכה ממנה רק בשתיים או שלוש מדרגות, נסחפת לעוד לילה של פריצות.