"המחסלים הבלרוסים" זוכו מניסיון רצח

בית המשפט המחוזי בתל אביב זיכה (יום ה', 25.9.08) ארבעה אזרחי בלרוס מאשמת נסיון רצח של האחים ניסים ויעקב אלפון ושוני גבריאלי. הארבעה, ולרי נביטסקי, סרגיי ששולקין, אנדרי קראוצוק ויורי וורביוב, הורשעו בעבירות של החזקת אמצעי לחימה, ייצור לא חוקי של נשק, התחזות ושימוש במסמך מזויף, כניסה לארץ בניגוד לחוק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

בהחלטה מתחה השופטת סביונה רוטלוי ביקורת על התביעה ש"הלאתה" את בית המשפט באלפי עמודים, מוצגים ופרוטוקולים ולא השכילה "למצות את המוץ ומן התבן", ולהציג ראיות שיובילו בסופו של דבר להרשעה.

מדובר באישומים שהוגשו על רקע סכסוך שפרץ בין ארגוני הפשע, בין האחים אלפרון וגבריאלי ואחרים, לבין האחים אוחנה, בעניין הפעלת בתי קפה "אינטרנט" בכפר סבא ובהוד השרון. בבתי הקפה סופקו שירותי הימורים בלתי חוקיים ובוצעו עבירות אחרות.

במסגרת הסכסוך אירעו מספר אירועים שבעקבותיהם החלה המשטרה לנהל חקירות סמויות ואף הוגשות כתבי אישום. מדובר באירוע בנובמבר 2003, גילויו של מטען חבלה ברכב שהוחנה מול הכניסה לביתו של יעקב אלפרון ברעננה, יריות, חודש לאחר מכן, לכיוון ביתו של ניסים אלפרון ברמת גן וכן גילויו שנה לאחר מכן, של מטען חבלה בקומת חניה 1, בקניון עזריאלי בתל אביב.

בכתב האישום, שכלל שמונה נאשמים, נטען כי ארבעה אזרחי בלרוס אשר נכנסו לארץ באופן בלתי חוקי, תכננו לרצוח את האחים ניסים ויעקב אלפרון ואת עזרא (שוני) גבריאלי. עוד נטען כי הם היוו "שכירי חרב" של האחים רפי ומשה אוחנה, שפעלו מטעם משפחת אבוטבול מנתניה. שני נאשמים נוספים, צ'רלי שטרית ואליקו סנקר היו, על פי הנטען בכתב האישום, "'ידם הארוכה' של האחים אוחנה", ואילו שניים נוספים, גיא חסיד ואמיל קיג שהורשעו במסגרת הסדר טיעון, שימשו בתפקידים שונים על מנת לקיים את הקשר שנקשר בין כל הנפשות הפועלות, שכללו גם אנשים נוספים מבלארוס.

כאמור, בתום משפט בן כארבע שנים, זוכו הבלרוסים מאשמת נסיון לחסל את האחים אלפרון ושוני גבריאלי. השופטת סביונה רוטלוי קבעה כי התביעה לא הצליחה להוכיח, ברמה הנדרשת במשפט פלילי, חלק גדול מהעבירות שיוחסו לנאשמים. "רוחם של בני משפחות פשע רבות בישראל ריחפה בחדרי החקירה של המשטרה, ובמיוחד באולם בית המשפט. אולם, כאשר מדובר במשפט פלילי, כידוע, נדרשת רמת הוכחה מעל לכל ספק סביר, ואין די בבניית השערות ותזות, שאינן נשענות כדבעי על חומר הראיות".

היא הוסיפה כי "מבחינה זו ניתן לומר כי התביעה הוכיחה את הפתגם הידוע 'תפסת מרובה לא תפסת'. בית המשפט והצדדים הולאו באלפי עמודים של מוצגים ופרוטוקולים ובשעות מרובות של קלטות וידאו ואודיו, פרי חקירה חובקת עולם, אלא שהתביעה לא השכילה למצות את המוץ מן התבן, ונאלצנו להקדיש חודשים רבים לשמיעת הראיות בתיק זה, שבחלקן התבררו כראיות שלא ניתן לבסס עליהן חלק מן האישומים".