|
|
לא לצורך ביטוח [צילום: יחצ]
|
|
|
|
|
בית משפט השלום בתל אביב דחה בסוף השבוע שעבר תביעה של בעל יאכטה ששימשה לאימון תלמידי קורס משיטי יאכטות לחייב חברת ביטוח לפצותו על נזקים שנגרמו למפרשיה בעת סערה. השופט אריה אטיאס דחה גם את טענת בעל היאכטה, נעים ולנסי, כי סוכנות הביטוח צריכה לפצותו, וחייב אותו לשלם הוצאות משפט ושכר טירחת עורכי דין בסך 30,000 שקל לכל הנתבעים.
מפסק הדין עולה כי יעוד רישיון השיט של הספינה היה "פרטי - נוסעים". סוכנות הביטוח שלו מארש ישראל, הוציאה תחילה ליאכטה פוליסת ביטוח של חברת כלל, אך בשנת 2002, לאחר חילוקי דעות בדבר מקום עגינת הספינה, הוציאה לו הסוכנות פוליסת ביטוח זהה של הפניקס.
בשנת 1999, כאשר הייתה הספינה מבוטחת בכלל השכיר אותה ולנסי למכללה הימית בישראל, על-פי הסכם. לפי ההסכם שימשה הספינה לאימון תלמידי המכללה לצורך תעודת קברניט/ משיט יאכטות ("סקיפר"), וולנסי התלווה להפלגות כמורה לימאות וסקיפר.
ב-13.8.02 בעת הפלגת המכללה לטורקיה, ניזוקה הספינה בסערה, נשבר התורן והמנוע דמם. ולנסי פנה לסוכנות ולהפניקס לפצותו על הנזקים. לאחר בדיקה של שמאי וחוקר, סירבה הפניקס לשלם, משתי סיבות; האחת, הספינה עסקה בפעילות מסחרית והסעת נוסעים בשכר, אף שהיה לה רישיון וביטוח כספינה לשימוש פרטי בלבד. והאחרת, תורן הספינה נשבר מפגם שאינו מכוסה בפוליסה.
ולנסי הגיש תביעה נגד הסוכנות וחברת הביטוח לבית משפט השלום בתל אביב. הוא טען שלא מדובר ב"הפלגת נוסעים בשכר", שכן השכר שגבה מהמכללה היה בעד ההדרכה וכן תשלום הוצאות. לדבריו, גם הסטודנטים, שכולם השתתפו בהשטת הספינה, אינם בבחינת "נוסעים". ומכל מקום, לא ברור כלל מה ההבדל בין פוליסה פרטית לפוליסה לנוסעים בשכר.
לחלופין טען כי הפוליסה חלה גם על הפלגת נוסעים בשכר, שכן אחד מסעיפי הפוליסה מאפשר להחיל אותה על הפלגות בשכר, אם חברת הביטוח מסכימה לכך במפורש. לטענתו, ניתנה לכך הסכמה מפורשת, שכן הוא הודיע לסוכנות הביטוח לפני התקשרותו עם חברת כלל כי הוא זקוק לביטוח להפלגות מסחריות. ומכיוון שהפניקס ביטחה אותו על סמך הפוליסה של כלל חל עליו גם סעיף זה.
הפלגה מסחרית בעליל
הוא גם דרש כי אם יידחו טענותיו, תוטל האחריות לנזקיו על סוכנות הביטוח משום שידע היטב את הנסיבות שבהן הוא מפליג והיה עליה לוודא ולהנפיק לו פוליסה המתאימה לצרכיו.
בפסק הדין קבע השופט אטיאס כי דין התביעה להידחות ולו מן הסיבה שוולנסי לא הוכיח את נזקו. עם זאת דחה השופט גם טענותיו של של ולנסי. לעניין אופי ההפלגה, פסק השופט כי אין ספק שהיה מסחרי מובהק. כותרת ההסכם עם המכללה הייתה: "הסכם השכרת ספינה". התובע עצמו מציין בסעיף 6.1 לתצהירו כי הספינה הושכרה למכללה. ולנסי עצמו הודה כי הפעילות עם תלמידי המכללה הייתה מסחרית וכי הוא התפרנס מכך . לעניין זה, קבע השופט כי הפוליסה לא ביטחה שימוש מסחרי. הוא קיבל את עמדת מנהלת המחלקה הימית בפניקס, עו"ד אירית
האוזנר, כי לא יתכן שהפניקס הייתה מסכימה לבטח שימוש מסחרי בעלות של פרמיה לכיסוי פרטי, וכי החברה אכן לא ידעה על השימוש המסחרי שעושה ולנסי בספינה.
עוד קבע השופט כי ולנסי גם הפר את תקנות הנמלים משום שרישיונו ניתן תחת הסיווג "פרטי-נוסעים". השימוש המותר בספינה תחת רישיון כזה הוא לספורט ופנאי, ולא מסחרי. הפרת התקנות סתרה אף היא את תנאי הפוליסה.
אשר לסוכנות הביטוח, קבע השופט כי סוכנת הביטוח שהסדירה את הפוליסה ידעה על פעילותו המסחרית של ולנסי, ובכל זאת לא התאימה לו פוליסה מתאימה כנדרש מסוכן סביר. עם זאת, הוסיף השופט כי אפילו הייתה הסוכנת דואגת לכיסוי פעילותו המסחרית, עדיין הייתה הפוליסה חסרת תוקף בגלל הפרת הוראות אחרות של הפוליסה ובכלל זה הפרת תקנות הנמלים. בנסיבות העניין, קבע השופט, "רובצת לפתחו של ולנסי רשלנות תורמת בשיעור 100% ולכן אין הוא זכאי לכל פיצוי או שיפוי".
