הפק"ל הפולני <br>

נראה שאין דבר מתאים יותר מאוכל יהודי לחשבון נפש ברוח הימים הנוראים. שואבים ברעש ממרק העוף, נאנחים; לוגמים קצת חמיצת סלק, נאנחים; בוצעים איזה שטיקלע לחם אחיד, נאנחים; מרטיטים קצת את הרגל הקרושה, נאנחים וחוזר חלילה עד שמשכנעים את מי שאחראי שם למעלה שסבלנו מספיק ואפשר ללכת לישון. כן, אני יודעת, יש כאלה שלא מבינים איך אפשר לאכול את כל גווני הבז' האלה ולהישאר בחיים, אבל אני, רק תתנו לי קצת גהקטע לייבר, איזה לשון ברוטב, טשולנט וחזרת ואני כבר מרגישה שנפתחו שערי שמיים. ביקור בקיטון לא רק הפגיש אותי עם מטעמי הבית שמצליחים למשוך לקוחות כבר 64 (!) שנה, אלא גם פתח בפניי את הספר שבו נחתם הכל.

שני מסלולי עסקית שיעשו לכם נחת תמצאו בקיטון: האחת כוללת את הפק"ל הפולני השלם, כלומר מרק או סלט לפתיחה, לחם, חמוצים וחזרת הבית, עיקרית עם שתי תוספות וסודה או גזוז. הכל ב-69 שקל. במסלול השני תקבלו במחיר המנה העיקרית שתבחרו גם לחם, חמוצים, חזרת ושתייה קלה (או בירה בתוספת 5 שקל). אנחנו כמובן הלכנו על הוורסיה הכבדה - בשביל אחותי שתחיה, מרק עוף עם קניידלך ושניצל עם פירה וסלט ירקות לעיקרית; בשבילי כבד קצוץ ונתחי שפונדרה עם פירה וחמין. הכבד היה משובח ביותר ולווה בפיסות בצל קריספי, ואפילו מיקי, שאינה חובבת את המנה באופן מסורתי, נשבתה והתמכרה. השניצל של קיטון הוא מנה שעולים אליה לרגל. ואפילו אני, שאין לי חיבה מיוחדת למאכל הלאומי, נאלצתי להכריז שמדובר בשניצל הטוב במסעדות העיר. בלי הגזמה. התוספות היו טובות, החזרת נושכנית במידה וטעימה מחמיצת הסלק (משקה קר של סלק ושמנת), בכלל עשתה לנו את היום.

כשנשענתי אחורה בסיפוק ראיתי שמעל המושב שלידי מוטבע השם 'אלכסנדר פן'. מה ששמעתם, זה היה המקום הקבוע שלו ואני אפילו לא שמתי לב שישבתי ליד משורר חתיך לאורך כל הארוחה. וזו הייתה רק ההתחלה. ארנה רסקין, נכדתם של שרה (בת ה-93!) וצבי רוזנברג, שהקימו את הקיוסק הקטן שהפך לימים למסעדה, שלפה את ספר האורחים המדהים של המקום וחשפה שכבות ארכיאולוגיות של כוכבי עבר והווה חובבי גפילטע. רק בשביל שתבינו את סדרי הגודל: "נווה מדבר פולני בארץ החומוס" כתב חיים חפר; נעמי שמר התבאסה מהדיאטה שמנעה ממנה לאכול הכל; אלכסנדר פן אחראי על המצאת שם המקום ולידו שמור כמובן מקום לחנה רובינא; יזהר כהן ערק לעדה הפולנית בקביעות; קדישמן תרם תמונות לחגיגה ובנוסף תמצאו כאן את יהורם גאון, חנה מרון, יהודית רביץ, אייזק שטרן, בועז שרעבי, בני אמדורסקי, משפחת בנאי ועוד ועוד... ממש נקודת חובה בחגיגות ה-100 לת"א המשתפצת.

לפני כשנה עברה המסעדונת שיפוץ כולל, אחרי היסוסים וחששות כבדים מפני שינוי שיבריח את הלקוחות הנאמנים. ארנה מספרת שנרגעה רק אחרי שהגיעה אחת הלקוחות הוותיקות ואמרה: "אוי, ניקיתם קצת".