|
|
[צילום: מסעדת Don Vito בקרית אונו]
|
|
|
|
|
תפריט חלבי נתפס בעיניי כמסרס. זה בערך הדבר הכי לא גברי בעולם. גם צמחונות אינה תכונה מצ'ואיסטית במיוחד. אמנם, אני מכיר צמחוני אחד הבנוי לתלפיות ויכול להחזיק 3 בקבוקי קולה גדולים ביד אחת וגם מכין פשטידות מטורפות, אבל מבחינתי זהו היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
חמוש במחשבות הלא גבריות הללו, שמחתי לגלות כי ב'דון ויטו' החלבית הכשרה, בחרו להקרין בארבע נקודות שונות במסעדה את משחק הכדורגל שהתנהל באותו ערב, כסוג של פיצוי לבעלי הטסטוסטרון כנראה. שלומי, שותפי לארוחה, התרגש הרבה פחות מהמשחק, והרבה יותר מעיצוב המסעדה החמים והכתמתם. הבחנו בכוסות יין המשתלבות בתאורה בתקרה, מעין בדיחה עיצובית שכזו, שאנחנו מצאנו משעשעת למדי.
התפריט מציע מגוון רחב מאוד של פסטות, פיצות, סלטים ועוד מנות שמעט מאוד גברים מוכנים לכנות 'ארוחה', כך הרהרתי לי בקול רם. שלומי דווקא שמח למצוא מנות כמו מגדל פורטבלינו, עליה ארחיב בהמשך, והפציר בי לשמור על ראש פתוח. "אתה תצא מכאן שבע, אני מבטיח לך. אתה יכול לצטט אותי!". אז הנה, ציטטתי.
מן המנות הראשונות דגמנו שתיים: חציל ונציה (26 שקל) ומגדל פורטבלינו (30 שקל). החציל מגיע בצורת שלוש חתיכות ממולאות בגבינות ובציפוי פריך, מעל שלולית חיננית של שמנת ופסטו. טעים מאוד! המגדל המדובר מורכב מפטריות פורטבלו בציפוי פריך וחתיכות גבינת חלומי המגיעות על גבי מצע של טחינה ירוקה ויוגורט. אני כשלעצמי איני חובב פטריות גדול, אך שלומי נהנה מאוד מן המנה ובפרט מהפטריות האיכותיות. לצד המנות הזמנו 2 כוסות אמרלד ריזלינג (18 שקל הכוס) ונתנו דעתנו על כך שהבר במסעדה מציע מגוון משקאות מכובד מאוד. צוות המלצרים במקום צעיר וחייכן, והיה נחמד לראות את המלצרית שלנו מגישה עוגה לשולחן שליד בשירת "היום יום הולדת" בלי לזייף...
למנה עיקרית שלומי אסר עליי להזמין פיצה, שאינה מנה ראויה במסעדה לדעתו. ובכלל, החוכמה היא לשבוע ממנות חלביות אותנטיות. כיוון שכך, הזמנו מנת ספגטי בפטריות וכרישה (46 שקל), לצד קלצונה (35 שקל) ופילה סלמון (94 שקל). שלומי השתלט על הספגטי שהפתיע מאוד לטובה וחילץ ממנו קריאות התפעלות. שלומי שבע מהמנה הנדיבה בגודלה ועל כן זכיתי לחסל את הסלמון הגדול פחות, כמעט לבדי. הדג היה טעים מאוד, מתובל כמו שצריך והוגש לצד פירה מצוין ושעועית ירוקה. הקלצונה שהגיע לשולחננו הכיל פטריות, בצל וחמאת שום והיה פריך, חם וחייבים להודות - די משביע.
אם היעדר בשר הוא חסרון במסעדה חלבית, הרי שקינוחים חלביים הם יתרון משמעותי מאוד, בפרט למקפידים על כשרות המורגלים בפתרונות פרווה. תפריט הקינוחים מכובד מאוד, ומתוכו בחרנו בפרופיטרולים (34 שקל) ועוגת ולרונה (34 שקל). העוגה הייתה חביבה ולא יותר, אך מנת הפחזניות כיפרה על כך יפה: שלולית השוקולד המתוק השתלבה נהדר עם גלידת הווניל שבתוך הפחזניות, ובכלל - מדובר במנת קינוח גדולה יחסית.
תוך כדי לגימת תה נענע חם (10 שקל), דרש ממני שלומי הכרזת שובע, וקיבל. דון ויטו נמצאת מרחק נסיעה קצר מלב תל אביב, ומהווה תחליף משודרג לארוחת ערב בבית קפה סטנדרטי. עבור אחיי הצמחונים, מדובר במסעדה ראויה ויותר.
