ר', עובדת בנק הפועלים מדרום הארץ, התראיינה (יום ד', 1.1.03) בתוכנית 'הכל דיבורים' ברשת ב', וסיפרה לענת דוידוב, כיצד נראים הימים והשעות, שעד לפיטורים הגדולים - בהם יפרד הבנק מ-900 עובדים. התיאור יוצג כאן במלואו ומצביע על האווירה הקשה בבנק, יותר מכל התבטאות של מי מהצדדים: בהסתדרות, הנהלת הבנק או ועדי העובדים.
גם המכתבים הרבים שמקבלים העובדים, כך מתברר מדבריה, מההנהלה בראשות המנכ"ל, אלי יונס, ומהוועד ודוברת הבנק, אינם מסייעים לאיש מהעובדים, להפיג ולו במעט את חוסר הוודאות בו הם חיים.
ענת דוידוב : שלום לך.
ר. : שלום וברכה.
ענת דוידוב : ר. מדרום הארץ, מסיבות מובנות שתיכף נשמע אנחנו לא מזהים את שמך וכמובן לא את המקום שאת מתגוררת בו, רק נציין באופן כללי שזה אזור הדרום כאמור, ואת עובדת בנק הפעולים למעלה מעשרים שנה זה נכון?
ר. : זה נכון.
ענת דוידוב : נדמה לי ששמענו ממך בשיחה מקדימה שבמהלך כל התקופה כל השבועות הללו שבהן נודע שבהם מתכוונים לפטר תשע מאות עובדים בבנק הפועלים אתם נתונים ללחצים ואיומים וחייכם אינם חיים. את מוכנה לפרט לנו בבקשה?
ר. : כולם יושבים במקום לא זזים מהמקום פוחדים אפילו להעדר לרגל מחלה, באים עם חום לעבודה כל הזמן מסתכלים מסביב אם הנה המכתבים כבר הגיעו, כל טלפון מקפיץ, כל קריאה לבוס מקפיץ.
ענת דוידוב : למה זה?
ר. : משום שאנחנו ממש נמצאים בפחד מוות, הפחד לאבד את מקום העבודה אנשים מבוגרים יש להם חובות, עד עכשיו היה בטחון סוציאלי ומעכשיו כל אחד פוחד שהנה ממחר אין לו משכורת בסוף החודש.
ענת דוידוב : האם ברור ר. שמי שלא יגיע לעבודה עלול למצוא את עצמו ברשימת המפוטרים, האם זה תלוי בזה בכלל?
ר. : אני לא יודעת, אבל אנשים פוחדים לתת עילה הכי קטנה לפיטורים, כל אחד מקווה מאוד שהוא לא יהיה ברשימה הזאת. אחד ממספר עובדים חייב להיות ברשימה הזאת, כל אחד מקווה שלא הוא, ולכן הוא פוחד לתת את העילה הקטנה ביותר עד כדי כך שאנשים הולכים להפגין בעד הפיטורים של עצמם, כי הם מאויימים הם לא עושים את זה בהתנדבות.
ענת דוידוב : זאת אומרת יש גם אנשי ועד למשל, שדורשים מהם לשתף פעולה.
ר. : ודאי, אנשי הועד הם הראשונים שמזמנים אותם לישיבות, ומכריחים אותם להתהלך עם שלטים ולהפגין בעד הפיטורים של חבריהם.
ענת דוידוב : איך אתם יודעים שהם לא תומכים והם נאלצים לתמוך בצעדים של ההנהלה?
ר. : קודם כל יש לנו שיחות איתם, הם חברים שלנו הם עובדים איתנו בדיוק כמונו.
ענת דוידוב : את יודעת ר. שאמרו על יו"ר ועד עובדי בנק הפועלים שבעצם הוא סיכם את כל העיסקה הזאת וכל הליך הפיטורים הזה עם הפיצויים המוגדלים שיכול להיות שאולי אנשים יצאו נשכרים ממנו בסופו של דבר לפחות חלקם, הדברים האלה נעשו על דעת הוועד. משיחות שיש לכם עם הוועדים המקומיים שלכם איש איש במקום עבודתו במקום מגוריו, האם אתם יודעים שזה נעשה כך בדרך הזאת?
ר. : אנחנו יודעים היטב שהוועדים המקומיים מתנגדים לזה, מאלף סיבות הם גם מדברים על זה בינינו אבל, בישיבות של הוועד הארצי נוכח מנהל משאבי אנוש של הבנק ומסתכל אחד אחד איך מצביע כל אחד, ההצבעות הן לא חשאיות ולכן אנשים מצביעים כפי שהם מצביעים כי הם מאויימים אישית.
ענת דוידוב : את חושבת שיו"ר ועד עובדי בנק הפועלים עשה את מה שהוא עשה גם על דעת ההסתדרות?
ר. : זה בודאות שהוא לא עשה על דעת ההסתדרות, אנחנו מקבלים חליפות מכתבים כל הזמן. אנחנו מקבלים בתדירות מאוד גבוהה מכתבים גם מהועד גם מיו"ר הוועד גם מההנהלה גם מדוברת הבנק, שאומרים שההסתדרות מתערבת במקום שאין מה להתערב.
ענת דוידוב : את עצמך קיבלת מכתב ר.?
ר. : אני עדיין לא קיבלתי מכתב, כמו כולנו אני יושבת רועדת פוחדת, נפעמת מאוד מודאגת לעתיד שלי כי זה לא נכון כל הסיפור של הפיצויים המוגדלים וכו', זה ממש סיפור לא מציאותי. המציאות היא שעם הפיצויים המוגדלים וכו' תוך ששה, שבעה חודשים אין לי הכנסה אין לי ממה לשלם חובות, ואין לי גם ממה לקנות אוכל לבני משפחתי.
ענת דוידוב : מה מציעים לכם?
ר. : לא מציעים לנו לא מדברים איתנו. אף אחד לא דיבר איתנו.
ענת דוידוב : אבל דובר על פיצויים מוגדלים ואת הרי בעצמך מזכירה את זה.
ר. : זה נכון, אבל האנשים המבוגרים קודם כל צריך להבטיח את הפנסיה שלהם, את הפנסיה לשנים שהם עבדו לא השנים הבאות. ואז חלק נכבד מאוד מהפיצויים הולך לכיסוי הפנסיה ולא נשאר מזה הרבה.
ענת דוידוב: זאת אומרת הסכום שאם חלילה תהיי ברשימה הזאת לא יספיק לך ליותר מכמה חודשים את אומרת.
ר. : כן מספר חודשים ואנשים בגילאים גבוהים כבר יודעים שאין להם סיכוי כרגע למצוא עבודה בשוק, אפילו לאנשים צעירים לא ביותר אין סיכוי.
ענת דוידוב : את עצמך עדיין רחוקה נדמה לי מגיל הפנסיה, אבל יש לך חשש שאת עלולה למצוא את עצמך ברשימה מתוך קודם כל חוסר ידיעה, עדיין הרשימה לא הגיעה, אף אחד לא יודע אם הוא שם או לא שם.
ר. : כן, כל אחד חושש ועושה חישובים אם יתכן שהוא שם ואם יש חבר לידו שאולי יש לו יותר סיכוי להיות שם בתוך הרשימה. אני רחוקה מגיל פנסיה ולכן גם פנסיה מוקדמת אני לא אקבל ולכן, מצבי הוא חמור ביותר מבין כל קבוצת התשע מאות איש.
ענת דוידוב : כן, אבל נדמה לי שאת בסביבות גיל החמישים, שאנחנו יודעים לצערנו גם כשגבר יוצא לעבודה לשוק הוא נפלט לשוק לחפש עבודה בגיל הזה ובוודאי ובודאי לצערנו אשה קשה יותר ויותר למצוא עבודה בגיל הזה ולכן את חוששת?
ר. : א) זה נכון, לנשים קצת יותר קשה. ב) זכותי, מדינת ישראל נתנה לי את הזכות לצאת בגיל ששים לפנסיה, לכן אני יותר קרובה לגיל הפנסיה מאשר גבר שאמור לעבוד עד גיל ששים וחמש. ומקום עבודה פוטנציאלי עושה את החישובים האלה.
ענת דוידוב : מצד שני את יודעת שבנק הפועלים צריך להתיעל. כמו ששמענו את הגב' שרי הריסון מסבירה לפני ימים אחדים אם היום אנחנו לא נעשה את הצעדים הללו מי יודע מה יהיה בעוד שנתיים ושלוש, זאת אומרת היום זה תשע מאות חלילה נשאר באותו מצב בעוד שנתיים, שלוש זה עלול להגיע להרבה הרבה יותר ואז תרצי או לא תרצי לא תהיי שם יותר.
ר. : כן, אבל א) הנושא הזה של לדאוג למה יהיה בעתיד, אנחנו לא מסכימים לו בכלל המצב כרגע הוא שיש רווח נאה מאוד לבנק, ולבעלים ולבעלי המניות זה דבר ראשון. דבר שני, זה נכון אבל יש המון דברים לעשות קודם, אפשר להתייעל בהמון המון צורות, עכשיו חלק מהרווח הזה אפשר גם להקצות לפרישה מרצון. תיתנו תנאים קצת יותר טובים אנשים יפרשו בשמחה וברצון, אנשים שיכולים לצאת לפנסיה מוקדמת אולי שמחים אפילו לצאת קודם. אבל לזרוק אנשים לרחוב זה צעד מאוד מאוד חמור לעשות כאשר יש לבנק רווח כזה גדול.
ענת דוידוב : אני רוצה לסיום ר. שאת תתארי לי עוד טיפה את האווירה, את ניסית ככה קודם להכניס אותנו לאווירה של האנשים שמגיעים לעבודה עם הרבה חום, חולים בשפעות, רק מהפחד שהם לא יאבדו את מקום העבודה. מה עוד עובר עליכם שם?
ר. : אנחנו פוחדים פחד מוות זאת האמת, אנשים יושבים מפוחדים, הם מתלחשים, הם פוחדים, הם לא יכולים לדבר בקול רם ולהביע התנגדות ודאגה, אפילו דאגה כביכול אנחנו כולנו עם הועד ועם ההנהלה בעד הפיטורין של עצמנו, ואנחנו מאוד מאוד פוחדים להביע דעה בנושא אפילו.
ענת דוידוב : יש איומים ישירים?
ר. : יש פה ושם ואנחנו שומעים פה ושם על איומים למשל איש ועד שנמנע בהצבעה והיה איום בוטה מצד המנהלת שלו.
ענת דוידוב : במה זה התבטא?
ר. : זה התבטא באיוום על מקום עבודתו.
ענת דוידוב : מה אמרו לו?
ר. : איום בפיטורין.
ענת דוידוב : את יכולה לצטט?
ר. : אני לא יכולה לצטט אני לא שמעתי את זה ישירות, הסיפורים מתהלכים פה ושם ואנשים מאויימים, אנשים שעושים צעד או מנסים לעשות צעד, הם מאויימים. והסיפורים האלה מסתובבים ואנשים יותר ויותר בטרור יותר ויותר בפחד.
ענת דוידוב : כמה זמן זה כבר נמשך?
ר. : נמשך כבר כשבועיים. האוירה מאוד קשה אנשים הולכים עם הראש באדמה, מכיוון שזה הקיום שלנו.
ענת דוידוב : ר. תושבת אחד מישובי דרום הארץ ועובדת בנק הפועלים תודה רבה לך.
ר. : בבקשה.
בנק הפועלים הגיב על הדברים: "המשק כולו ובנק הפועלים בתוכו, נאלצים להתמודד עם מציאות כלכלית קשה התובעת התאמה לתנאים המשקיים הנוכחיים. תהליך זה כולל שורה ארוכה של צעדי התייעלות ובהם פרידה הכרחית מעובדים, שעקב צמצום בפעילות ושינויים טכנולוגיים, הבנק רואה בכך צעד חיוני להבטחת יציבותו והתפתחותו לאורך זמן. תהליך זה הינו קשה וכואב לכולנו, ואנו מבינים את החרדות ואת רגשות העובדים.
ההליך נמצא על סף סיום, ולולא העיכוב שנוצר בשל התערבותם של גורמים כמו: ההסתדרות, וועדי העובדים של הבנקים המתחרים, היתה מוסרת עננה מעל רוב רובם של עובדי הבנק. מאז הודענו על התהליך, העובדים מיודעים באורח שוטף לגבי פרטי ההסכם שנחתם עם הועד, והם מדווחים באורח שוטף לגבי ההתפתחויות השונות, גם על-ידי ההנהלה וגם על-ידי ועד העובדים.
התהליך נבנה תוך שיתוף פעולה עם הנציגים המוסמכים של עובדי הבנק, תוך התחשבות בצדדים אנושים ובמקרים קשים, שלא יפוטרו, והבנק מבטיח את התנאים הטובים ביותר במשק לאותם עובדים שהבנק ייפרד מהם. הטענות לגבי טרור ופחד אינן במקומן, והעובדים יכולים לפנות לנציגיהם המוסמכים בכל מקרה שיטפלו בבעיה. וזה אכן נעשה.
הבנק מכבד כל עמדה של כל עובד, כבעבר וגם כיום, לא אונה רע לאף עובד שהביע את דעותיו בגלוי, והעובדים חופשיים לעשות זאת, כמובן".
