סילוק על הסף של תביעה לא מפורטת נגד אורגנים בתאגיד

בית המשפט העליון דחה בקשת שני מנהלים בחברה למחוק על הסף - בהיעדר עילה - תביעה לחוב כספי שהוגשה נגדם, וזאת למרות העדר פירוט בכתב התביעה באשר למעשיהם; נקבע שכתב התביעה אינו מסתפק אך ורק באמירה סתמית, שהמבקשים הם אורגנים של החברה הנתבעת, אלא יש בו מעט יותר מזה, אם גם בלשון כללית למדי.
נקבע כי על תובעים להבהיר ככל הניתן את מהות התביעה שהגישו נגד נושאי משרה בתאגיד, אך נוכח המדיניות השיפוטית הנוהגת, הנוקטת משנה זהירות בסילוק תביעה על הסף, על-מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות, הרי שאם תובע עשוי לזכות בתביעתו, גם אם עליו יהיה לתקן את כתב התביעה לשם כך - אין לדחות את תביעתו על הסף, ואת הטרדה והנזק שנגרמו לנתבעים - ניתן יהיה לתקן באמצעות פסיקת הוצאות.

בכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום נטען, כי חבות שני המנהלים יסודה, בין השאר, בפעילותם כמנהליה של החברה הנתבעת. יצוין, כי עילה של הרמת מסך כנגד המבקשים נדונה בבית משפט השלום, ונמחקה, אך נותרה העילה האישית.

רשמת בית משפט השלום, אליה הוגשה הבקשה לדחייה על הסף מלכתחילה, דחתה אותה, נוכח המגמה להימנע ככל האפשר מסילוק תביעות על הסף, ומשנקבע כי העדר פירוט בכתב התביעה באשר למעשי המבקשים אינו חורץ את גורל התביעה, וכי די בכך שהמבקשים משמשים כאורגנים בהנהלת החברה כדי להקים עילת תביעה לכאורית נגדם, בשלב כתב התביעה. ערעור המבקשים לבית משפט השלום נדחה, וגם בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי נדחתה.

בית המשפט העליון מנמק החלטתו לדחות הבקשה, גם בכך שבמקרה דנן מדובר ברשות ערעור בגלגול שלישי על החלטת הביניים של רשמת בית משפט השלום, וקובע כי המדיניות השיפוטית הראויה, היא שהתערבות בית המשפט העליון בגלגול שלישי בהחלטות ביניים צריכה להיעשות במשורה ובאורח חריג - הן בשל העובדה שפתוחה הדרך לערער משייפסק הדין בתיק בסיומו, והן נוכח העומס המופלג שבית המשפט העליון נתון בו.

בית המשפט העליון מציין, כי יתכן וגישתו של בית המשפט השלום - לפיה בשלב ניסוח התביעה אין התובע נדרש לפרט את העוולות והעילות המיוחסות לנושאי המשרה - היא מקלה מדי, וכי יש לצפות מתובעים, על-פי מצוות תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, שיבהירו ככל הניתן את מהות התביעה, לרבות הפרטים והעובדות הנחוצים לעניין, וזאת גם בתביעה כנגד נושא משרה בתאגיד.

עם זאת בית המשפט קובע, כי נוכח המדיניות השיפוטית הנוהגת, הנוקטת משנה זהירות בסילוק תביעה על הסף, על-מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות, הרי שאם עשוי התובע לזכות בסעד במידה ויוכיח את העובדות להן הוא טוען, ואפילו יהא עליו לתקן לשם כך את כתב תביעתו, אין למהר לסלק את התביעה על הסף, וכי הטרדה והנזק, הנגרמים לבעל הדין שכנגד, ניתנים במידה רבה לתיקון בפסיקת הוצאות.

נקבע כי המקרה דנא, גם אם הוא גבולי במידה מסוימת בניסוח כתב התביעה, אינו מאלה המצדיקים סילוק על הסף, שכן כתב התביעה אינו מסתפק אך ורק באמירה סתמית, שהמבקשים הם אורגנים של החברה הנתבעת, אלא יש בו מעט יותר מזה, אם גם בלשון כללית למדי.

קישור להחלטה עצמה:
[קישור]